להחזיר טהרה ליושנה לרכישת הספר
דף הבית
תקציר
מאמרים
קיצור הדינים
כותבים לנו
מי אנחנו
צור קשר
english

די לעקרות ההלכתית ולסבל הזוגות!
החזירו הטהרה לעם ישראל! החזירו טהרה ליושנה!

לא לפגוע בהלכה אנו באים אלא לבנותה

בפתח דברינו ברצוננו להדגיש: לא לזלזל בהלכה באנו חלילה, אלא ממקום של כבוד עמוק לדת ולתמידי החכמים שבכל דור. אולם, מחובתו של האדם הישר הינו להאמין בחיי עצמו ולשאוף לעשות את הטוב ביותר בעיני א-להים ואדם...1 הידע העומד לרשותנו כיום, בבחינת "ננסים העומדים על כתפי ענקים",2 מחייב אותנו למחשבה נוספת באשר לחומרת רבי זירא. מבחינה זו, "שליחותייהו דקמאי קא עבדינן" (שליחותיהם של הראשונים אנו עושים). שכן ברור ופשוט הדבר שתקנות חז"ל היו הדבר הראוי ביותר לזמן שניתקנו, אך ברור עוד יותר שאם היה לחז"ל הידע הרפואי שיש בידינו היום – הם עצמם היו משנים את ההלכה ולא היו מאפשרים לה לקנות אחיזה. חז"ל – אנשי אמת היו, וברור הדבר שהם עצמם היו מבטלים חומרה זו אילו היה נודע אז כי תקנה זו גורמת לעקרות בישראל ולאבדן רבבות אלפים של ילדים יהודים שהיו יכולים להיוולד במהלך הדורות, למריבות בין איש לאשתו, לאבדן ימי השיא בתשוקה הנשית, לכישלונות ולרגשי אשם הרסניים שבעקבותיהם, לגירושין ולהרחקת חלק גדול מעם ישראל מטהרת הבית היהודי, הגוררת התרחקות כללית מדת ישראל. בשורות הבאות נבאר בקצרה את הנושא ואת הבעייתיות שבו.

כבר ראשונים הגדירו את ההרחקות כ"חומרא יתרה" ו"חומרא אחר חומרא"

בתורתנו הקדושה מפורטים דיני טהרת המשפחה הישראלית. בניגוד למחשבה המקובלת כיום, התורה מצווה אותנו לשמור על הרחקה של שבעה ימים בלבד מיום תחילת הדימום על נידה3, בעוד שעל זיבה גדולה (דימום של שלושה ימים או יותר בימים 8-18 למחזור) יש לשמור שבעה נקיים מתום הדימום4. בעקבות חומרת בנות ישראל המופיעה בגמרא בשם רבי זירא5, נהוג היום לספור שבעה ימים נקיים על כל דימום שהוא, וניתן להתחיל בספירה זו רק בחלוף ארבעה ימים (לספרדים) או חמישה ימים (לאשכנזים) מתחילת הדימום, ובתנאי שפסק. דין זה הוגדר ע"י ראשונים כ"חומרא אחר חומרא"6 ו"חומרא יתרה"7, אך נפסק להלכה בשולחן-ערוך8. רוב הציבור לא מודע, אפוא, לכך שהוא שומר היום דין 'זבה גדולה' ולא דין 'נידה', דבר המביא להכפלת משך ההרחקה בין בני הזוג משבוע לקרוב לשבועיים מידי חודש בחודשו.

בעבר, לא היו ידועות השלכותיה של חומרה זו. כיום, עם התפתחות אמצעי האבחון, אנו יודעים שכ-22% מכלל המחזורים באוכלוסיה שומרת הטהרה הינם "מחזורים עקרים",9 ב-21% מהמחזורים חל הביוץ לפני היום ה-12 ובמידה וקיום יחסי אישות יחול לראשונה ביום השלושה-עשר – הסיכון לאי-התעברות באותו המחזור מגיע ל-41%.10 אצל כשלושה עד ארבעה אחוזים מהזוגות יחול הביוץ באופן קבוע לפני יום הטבילה והם יישארו עקרים תמידית. תופעה זו מוגדרת כ"עקרות הלכתית", והינה סוג של "עקרות" מלאכותית ומדומה המהווה כרבע עד חמישית מכלל הסיבות לעקרות בציבור הדתי11. אחוז גבוה עוד יותר מהזוגות יחווה קשיים בכניסה להריון, דבר שיבוא לידי ביטוי בהרחקת הלידות זו מזו, ובמספר ילדים קטן יותר ממה שהיו רוצים.

פרט לביטול המצווה הראשונה בתורה, מצוות "פרו ורבו",12 ועבירה מפורשת על דברי הגמרא לפיהם חל איסור לגזור גזירות ולהחמיר חומרות במידה ואלו עלולות לפגוע בפרייה ורבייה,13 קיימות השלכות חמורות נוספות לחומרה זו. זוגות בעלי מחזורים קצרים מותרים זה לזו כשליש בלבד מחייהם המשותפים, דבר שיכול להיות הרסני לשלום הבית. כן יש לזכור שדווקא שבעת הימים הנקיים הללו הינם הימים בהם תשוקת האשה הינה בשיאה בשל עליות רמות האסטרוגן והטסטוסטרון לקראת הביוץ.14 אי מימוש הזוגיות דווקא בימים אלו, מהווה מעין "סירוס" עבור נשים רבות. לדבר זה תיתכן השלכה מרחיקת לכת על חיי הזוג לאורך כל חייו המשותפים. זאת ועוד, בדיקות הטהרה הנעשות במהלך שבעת הימים הנקיים, גורמים פעמים רבות לשפשופים, פצעים ודימומים המצריכים בדיקות גינקולוגיות חודרניות לאיתור מקור הדמם, דבר הפוגע באוטונומיה של האשה על גופה ובצניעותה, ולהרחקה נוספת בין בני הזוג. זוגות רבים במציאות הישראלית כיום נכשלים באיסורי כרת בשל ההרחקה הממושכת, בין בשל החלטתם לוותר לחלוטין על הטבילה, ובין בשל הגעה למצבים אסורים טרם טבילה. באנו אפוא להחמיר בדיני דרבנן, ומצאנו עצמנו מקילים בדיני דאורייתא שעונשם כרת15. אם נצרף לתמונה את אותם רבבות ילדים, תולדותיהם ותולדות תולדותיהם שלא נולדו בשל חומרה זו, ואת כל אותם אלפי הנשים שגורשו במהלך השנים בשל עקרותן המדומה, ניווכח כי הבעיה מקבלת מימדים מחרידים ממש.

בעלי ההלכה מעדיפים לא אחת להתעלם ולגלגל את הבעיה למגרש הרפואי

בבואם לדון בסוגיה הלכתית זו, נוהגים חלק מאנשי ההלכה לגלגל את הכדור למגרש הרפואי, ולהמליץ על לקיחת הורמונים אסטרוגנים לדחיית ביוץ, בטענה שהאשה סובלת מ"ביוץ מוקדם" (ולא מטבילה מאוחרת, חלילה...). אמצעי נוסף המוצע לזוגות אומללים אלו הינו "הזרעות מלאכותיות". מעבר לשאלה האם ראוי שתורתנו תיזקק לעזרים מלאכותיים כעין אלו על מנת לקיימה, והאם ניתנה הרשות לרופא לבצע התערבות רפואית באנשים בריאים לחלוטין ולשבש ללא כל צורך את המנגנון האלוקי והפלאי של גוף האשה,16 עולה הסוגיה של סיכון בריאות האשה וחייה ע"י מתן הורמונים שלא לצורך רפואי. אסטרוגן מוגדר ע"י ארגון הבריאות העולמי כבעל פוטנציאל לחולל סרטן (בעיקר סרטן שד),17 ומעבר לכך עלולות להיגרם כתוצאה מ"הטיפול" תופעות לוואי אחרות כגון אירועים מוחיים, קרישי דם ברגליים ובראות, כאבי ראש, כאבי בטן, שינויים במצב הרוח והרגשה כללית רעה.

עולה מכך בעליל כי פתרון מעין זה איננו מוסרי, ועומד בניגוד מוחלט לצווי התורה של "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם"18 ו"לפני עור לא תתן מכשול".19 הזרעות מלאכותיות אמנם אינן מסכנות את הבריאות או את החיים, אם גם כאן עולה השאלה: האם אכן רצון הקב"ה הוא שנביא לעולם ילדים בדרך של אוננות? והאם ראוי לנקוט בפרוצדורה שכזו לאור פולשנותה, אי הנוחות הגופנית והנפשית הנובעים ממנה, והפרת צניעותה של האשה?

אולם בזאת לא די. ה"עקרות ההלכתית" הינה אויב סמוי. זוגות שנישאו זה עתה וחפצים להביא ילדים לעולם מחכים לעיתים חודשים ארוכים ואף שנים עד שמגיעים לבירור ממנו עולה כי עקרותם הינה מדומה, כתוצאה מטבילה לאחר ביוץ, ואיננה בעיה רפואית כלל. מצב דומה שכיח גם בזוגות בשנות ה-30 לחייהם החפצים להרחיב את משפחתם, ומחכים חודשים ושנים עד שמתבררת בעייתם ההלכתית. חשוב לציין שמצב זה שכיח מאוד בנשים בנות 35 ומעלה בהם המחזורים לעיתים קרובות מתקצרים. גמרא מפורשת היא שאין גוזרים גזירות ומחמירים חומרות במידה והן עלולות לבטל את ישראל מפריה ורביה,20 ואף ניתן לעבור על מצוות עשה מהתורה על מנת לקיים "מצווה רבה" של פרייה ורבייה.21 כידוע, נענש יהושע בן נון בערירות על שביטל את העם ממצוות פרייה ורבייה ללילה אחד בלבד.22 כמה לילות של ביטול פרייה ורבייה נגרמים לרבבות אלפי ישראל כתוצאה מחומרה זו!

לא לפתח ציפיות! השינוי יבוא מלמטה, מהעם, מבנות ישראל!

הקריאה להכיר במציאות החדשה ולהחזיר טהרה ליושנה תוך חזרה לאבחנה בין דין 'נידה' לדין 'זיבה' כפי שמצווה אותנו תורתנו23 נתקלת לעת עתה בקיר אטום אצל בעלי ההלכה. בין טיעוני הנגד: חשש מ"מדרון חלקלק", וטענות ל"פגיעה באמונת חכמים", "חוסר היכולת להבחין בין דם נידה לדם זיבה", וכוחו של "מנהג שהשתרש". על אף שמדובר בטיעונים רציניים ביותר, ניתן להתמודד עימם בכלים הלכתיים, ועל כך ישנה הרחבה רבה בספר "להחזיר טהרה ליושנה".

יתרה מזאת, ידוע כי כבר כיום יש מקרים כגון זוגות "מעורבים" (דתיים – חילוניים), חוזרים בתשובה, זוגות בהם הבעל נעדר תקופה ממושכת מהבית בשל שרות צבאי, ובעלות "עקרות הלכתית", בהם מתירים רבנים, בחדרי-חדרים ובלחש, להקדים את הטבילה. על בעלי ההלכה גם מוסכם שכאשר יבנה בית-המקדש במהרה בימינו, לא נוכל עוד לאחוז בחומרה זו בה כל אשה נוהגת דין "זבה",24 שכן על זבה להביא קרבן לאחר תום "שבעת הנקיים",25 וקשה לתאר מצב בו כל אשה תביא קרבן לבית המקדש מידי חודש בחודשו. לכן, לא ניתן להימנע מהמסקנה העצובה שחוסר יכולתם של אנשי ההלכה לדון בעניין חשוב זה לנוכח המציאות המכה בפנים מידי יום ביומו נעוצה בפחד ובשיקולים פוליטיים.

אנשי הלכה חשובים בדורות האחרונים התייחסו לחומרת בנות ישראל, לעקרות ההלכתית ולפגיעה בשלום הבית כתוצאות של החומרה. כך ניתן למצוא את בעל ה"גליא-מסכת" שכתב: מעיקר מימרא דרבי זירא לא הוי מתקנת חכמים... ולפיכך ראוי לומר בפשטות על עניין דרבי זירא דבנקל נפטרים ממנה, היינו בכל עניין ובכל מקום שיש צד להקל...26; את הראי"ה קוק שכתב: ...והווין כל הנקיים רק גזירא בעלמא ואיסור דרבנן לבד ואולי עוד קלוש משאר איסורי דרבנן, שהרי הוא באמת רק מנהג שנהגו בנות ישראל, וידוע שמנהג הוא לא חמור כדרבנן ממש27; ואת הרה"ג י.ז. גוסטמאן28 שכתב במפורש: ...שבמקום שמנהג זה מונע ממנה הריון... ומונע זה גם שלום הבית, ובודאי יש לומר דבאופן זה לא נהגו בנות ישראל מעולם בחומרא זו... הרי שרמב"ם קורא למנהג זה חומרא יתרה וממילא יש מקום לומר דבמקום מניעת פריה ורביה לא נהגו ולא החמירו בחומרא זו..."29

קשה להבין מדוע נותר קולם המהדהד של אנשי הלכה אלו באילמותו, ולמה לא נאחזים חכמי ההלכה בדורנו בדבריהם על-מנת להקל על סבלם ומצוקותיהם של רבבות משפחות. הרי ברור בשכל הישר כי בנות ישראל לא היו מחמירות את מה שהחמירו אילו היו חיות במציאות של היום, ואילו ידעו שהדבר עלול לגרום בעיות של עקרות, בעיות של שלום בית, ובעיות נוספות. ממילא גם ברור שחומרתן לא חלה במקרים אלו.

מציאות ימינו מלמדת שלפנינו גזירה שרוב הציבור איננו יכול לעמוד בה.30 רבים וטובים בעם ישראל פוטרים עצמם משמירה על טהרת המשפחה, עקב הקושי הרב הכרוך בכך. גם אותם זוגות שעומדים בחומרה, מצטערים על כך צער רב, ונשים וגברים רבים מדווחים על עוגמת נפש וקשיים מרובים. תורתנו תורת חיים היא! תורה של שמחה!31 נכון שהמצוות הינן לפעמים סוג של נטל, עול והתחייבות, אבל לא בסדר גודל כזה בו אשה עלולה ללקות בדיכאון בשל חוסר מגע פיזי אנושי ותומך של בן זוגה, ולא בסדר גודל המביא לעקרות, למריבות, לחרדות מכתמים ולהתעסקות אובססיבית אינסופית סביב הנושא. והרי לא מדובר פה ב"יצרא דעריות", אלא בצורך הבסיסי של מגע וקשר אנושי. ובדורנו, דור הצמא לאהבה, מורגש החסך ביתר שאת. לנוכח כל אלו, ברור כי החומרה בימינו הינה – שלא להחמיר!

הרחקה זו גם איננה דומה כלל לחומרות אחרות כמו איסור בשר בחלב או איסור קטניות בפסח. בכל המנהגים הללו לא יגרם כל נזק אם נמשיך ונחזיק במסורת אבותינו. לעומת זאת, חומרת בנות ישראל איננה קשורה רק בחינוך לאיפוק. זו חומרה שהקב"ה לא ציווה אותה ולא התכוון לה כלל! נידה הינה תופעה פיזיולוגית נורמאלית שאיננה דומה כלל לתופעת הזיבה המהווה חריגה מגדרי הטבע ומחייבת הרחקה נוספת והתבוננות מעמיקה.

מדוע אם כן כיום, כשעולם ההלכה נחשף לבעייתיות הנובעת מחומרה זו למלוא רוחב הגיזרה, מעדיפים חכמי דורנו להתעלם מכך, לגלגל את פתרון הבעיה למגרשים אחרים, לעשות אידיאולוגיה מטעות היסטורית איומה, ולתקוף באופן לא ענייני את אלו הדורשים עיון מחדש? הציבור הבריא מזהה בטענות אלו פחד וחוסר יושר. רק האדם שאיננו בטוח בדרכו פוחד לאפשר לחלוק על דבריו, ופוחד לאפשר לתלמידיו לשמוע דברים אלו. מצינו שלשם קיום מצוות 'פרו ורבו' ניתן לעבור אף על מצוות עשה מהתורה,32 ולמען קיום "שלום בית" - אף הקב"ה עצמו "מוכן" שימחו את שמו על המים.33 גם אלו המודעים לבעייתיות והמנסים באמת ובתמים לעזור לאותם זוגות אומללים, נוטים לעשות זאת בחשאי, מפה לאוזן, ב"פסיקות אישיות".34

לא להקל אנו באים אלא להחמיר

לנוכח כל הנאמר לעיל, ברור כי מי שמחמיר בשבעה נקיים – מקל ב"פרו ורבו". מי שמחמיר בכתמים הנגרמים כתוצאה מבדיקות שבע הנקיים – מקל ב"שלום בית". ומי שמחמיר בחומרה שספק אם היא אפילו מדרבנן – מקל בהרחקת העם מטהרתו ומקל בעניינים שעונשם כרת. לא להקל באנו. באנו להחמיר. אך באנו להחמיר בדברים שהעם זקוק לו: פרו ורבו, שלום בית, קירוב איש לאשתו, כבוד האשה, וקירוב כלל עם ישראל לתורה. מתוך כל אלו נזכה להגיע, ברצות ה', גם לעבודת ה' א-להינו בשמחה ובטוב לבב, כפי שצוונו הקב"ה.

כמו בצמתים היסטוריים אחרים: ההתקדמות ההלכתית באה מן העם

לעם ישראל בכלל, ולנשות ישראל בפרט, ישנם כוחות חיים בריאים, היוצרים את המציאות. החשיבה המחודשת בנושא זה חודרת לאיטה לידיעת הציבור. נשים לא מעטות, השומרות קלה כחמורה, מאסו בעצות של הלעטת גופן בהורמונים או הזרעתן באופן חיצוני. נשים אחרות, אף הן משומרי אמוני ישראל, מאסו בהרס ההולך ומתמשך של שלום הבית המתחולל לנגד עיניהן, ובהמשך האחיזה בהנהגה לא טבעית זו המנוגדת לתורה ולטבע האדם. בראותן כי אין איש, החלו לנקוט פעולה באופן עצמאי עם בני זוגן ולקחת לידיהן את האחריות לחייהן ולבריאותן.

מושמעת מכאן הקריאה לאנשי ההלכה: היו מנהיגים! פתרו את הבעיה ההלכתית בדרך ההלכתית האמיצה והראויה! עת לעשות ל-ה'! התורה נתנה כוח לבני-אדם להוביל מהלכים ולעשות בדק בית מתמיד לאור מציאות משתנה. השאלה היא האם השינוי אכן יונהג ע"י אנשי הלכה אמיצים, או, כפי שאירע במקרים רבים אחרים בעבר, יבוא מן הציבור עצמו.

האתר 'טהורה' המוגש בפניכם באהבה רבה, מאפשר לכל משפחה בישראל להתעמק בנושא על צדדיו השונים, לחוקרו היטב ולקבל את ההחלטות הנכונות לטוב לך לפני ה', לשלום ביתך, לתורה ולישראל.

1. ראו בהראי"ה קוק, אורות התורה, יא, ב: "האדם הישר צריך להאמין בחייו. כלומר שיאמין בחיי עצמו והרגשותיו ההולכות בדרך ישרה מיסוד נפשו, שהם טובים וישרים ושהם מוליכים בדרך ישרה..." 
2. ראו ברבינו ישעיה מטראני ב'שו"ת הרי"ד' (סי' סב): " ... שכל דבר שאינו נראה בעיני, אפילו אם אמרה יהושע בן נון לא צייתנא ליה, ואיני נמנע לומר מה שנראה לי לפי מיעוט שכלי, ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש. ואני דן בעצמי משל הפילוסופים, ששאלו פעם לגדול שבהם, כי הלא אנו מודים שהראשונים חכמו והשכילו יותר ממנו, ואנו סותרים דבריהם בהרבה מקומות והאמת אתנו, ואיך יכון דבר זה? השיבם ואמר להם, מי צופה למרחוק יותר,הננס או הענק? הוי אומר – הענק, שעיניו צופות במקום גבוה יותר מן הננס. ואם תרכיב הננס על צוארי הענק, מי צופה יותר למרחוק? הוי אומר – הננס, שעכשיו עיניו גבוהות יותר מן הענק. וכן אנחנו ננסים הרוכבים על צוארי הענקים, מפני שראינו חכמתם –חכמנו, ולא שאנחנו גדולים מהם..." וראו בהגר"ח מוולוז'ין בספר 'רוח חיים' (פרק קמא דאבות, משנה ד), שכתב, וזה לשונו: "ואסור לו לתלמיד לקבל דברי רבו כשיש לו קושיות עליהם ולפעמים יהיה האמת עם התלמיד, וכמו שעץ קטן מדליק את הגדול..." ובעקבות כך ממשיך הרב עובדיה יוסף בדברי הקדמתו לשו"ת 'יביע אומר' בדבר חשיבות החשיבה העצמית והמחלוקת כחלק בלתי נפרד מלימוד התורה: " עוד רגע אחד אדבר על דבר המצפצפים והמהגים שאין לחלוק על ספרי האחרונים, ובראותם ספר חדש שבא להכריע נגד איזה אחרון צווחי ככרוכיא..." וראו הרב בני לאו, "האדם הישר צריך להאמין בחיי עצמו – חובת החינוך לחירות", דעות, 47, סיון תש"ע, עמ' 4-8 המסכם נושא זה בהרחבה.
3. ויקרא טו, יט-כד.
4. ויקרא טו, כה-ל.
5. בבלי נידה סו, ע"א.
6. טור יו"ד קפג.
7. רמב"ם הלכות איסורי ביאה, יא, ב.
8. שו"ע יו"ד קפ"ג.
9. Haimov-Kochman Ronit MD & Hochner-Celinkeir Drorit MD: Contraceptive counseling for Orthodox Jewish Women (In Press), Department of Obstetrics and Gynecology, Hadassah Hebrew University Medical center, Mt. Scopus, Jerusalem, Israel
10. לוננפלד ב, בירנבאום נ: טיפול בעקרות עקב אי-התאמה בין ימי הפוריות וזמן הטבילה, מוריה, שנה ב, גליון א-ב, טבת – שבט תש"ל, עמ' מח-נב. מופיע גם בספר אסיא א, תשל"ו, עמ' 149-151. פרסום מורחב של המאמר מופיע גם במדע כה: 72-77, 1981.
11. על-פי עבודתה של רונית קוכמן, מנהלת מרכז בריאות האשה במודיעין עילית (קרית-ספר), שרותי בריאות מכבי, ועיינו גם: ב: לוננפלד ו. ונ. בירנבאום, מוריה, שנה ב, גליון א -ב, טבת-שבט תש"ל, עמ' מח-נב.
12. בראשית א, כח; בראשית ט, א; בראשית ט, ז; ישעיהו מה, יח.
13. בבלי נידה ג, ע"ב.
14. http://en.wikipedia.org/wiki/Libido וראו מאמר מקיף בנושא : Susan B. Bullivant, Sarah A. Sellergren, Kathleen Stern, et al, Women's sexual experience during the menstrual cycle: identification of the sexual phase by noninvasive measurement of luteinizing hormon". Journal of Sex Research 41 (1): 82–93 (in online article, see pp.14–15,18–22), February 2004.
15. הרב עובדיה יוסף, שו"ת 'יביע אומר', חלק יורה דעה א, סימן טו; וראו ויקרא יח,יט; כח-כט.
16. בבלי בבא-קמא פה, ע"א.
17. ובמקומות רבים נוספים של איגוד הבריאות העולמי (WHO)
18. דברים ד, טו.
19. ויקרא יט, יד.
20. לעיל, הערה 13.
21. תוספות שבת ד, ע"א, ד"ה 'וכי אומרים'; תוספות פסחים פח, ע"ב, ד"ה 'כופין את רבו'.
22. בבלי ערובין סג, ע"ב.
23. דברים יז, ח-ט: "כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם בין דין לדין ובין נגע לנגע... וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה' א-להיך בו. ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם ודרשת והגידו לך את דבר המשפט". וראו ספרי דברים יז, ח וברמב"ן שם:: "בין דם לדם" – בין דם נידה לדם זיבה לדם יולדת."
24. ד"ר ברוך גולדשטיין (שאלה) והרב יובל שרלו (תשובה), 'חומרת רבי זירא', אתר מורשת:
25. ויקרא טו, כט.
26. הרב דוד בן משה מנובהרדוק, שו"ת 'גליא מסכת' י, סימן ד, ירושלים תשכ"ט, עמ' 180.
27. הראי"ה קוק, שו"ת 'דעת כהן' (ענייני יו"ד), סימן פד.
28. חי בשנים 1910-1991, ראש ישיבת 'נצח ישראל' ומחבר ספר 'קונטרסי שיעורים' על התלמוד. וראו סקירה על עולמו, תורתו ותולדות חייו במאמרו של הרב אליעזר מלמד, 'הגאון האחרון מוילנא',
29. הרב ישראל זאב גוסטמאן, ספר 'קונטרסי שעורים', מסכת קידושין, ברוקלין ניו-יורק תש"ל, עמ' 306-310.
30. ראו בהרב י. קנייבסקי (ה'סטייפלר') 'קריינא דאגרתא', כרך א', עמ' רט', בני-ברק, תשמ"ו, הנותן ביטוי עז לכך שמדובר ב"גזירה שאין רוב הציבור יכול לעמוד בה: "בדורינו השפל והעזוב הפרוע לשימצה, הנה מי שלא נתחנך בישיבה ובסביבה של יראת שמים חזקה, קרוב לודאי שלא ישמור דיני נידה להיות פרוש מאשתו קרוב לחצי חודש בכל חודש, וברור שסוף סוף יכוף ויאלץ את אשתו על החטא הנורא והאיום של איסור נידה ר"ל...לא יועילו שום שבועות והבטחות מהחתן העם הארץ הלזה וכן אמר רבינו הגדול החזון איש זצללהה"ה, שכל הבטחות של החתן אינם שוים כלל וברור שסוף סוף יאלץ לאשתו על החטא הנורא הזה. וברוח דומה מתבטא הרב עובדיה יוסף, שו"ת 'יביע אומר', חלק יורה דעה א, סימן טו: "בדורות הללו שפשתה המספחת של הפריצות בשווקים וברחובות, והמודרניות יוצאות פרופות בזרועות מגולות... ועין רואה והלב חומד בהרהורים רעים שהוא איסור מן התורה... ובאים אח"כ לידי השחתת זרע לבטלה, ומה יעשה אותו הבן ולא יחטא... וקורא אני על המחמיר בזה... כי לא ידע ואשם לבוא בחומרות טלאי על טלאי המביאות לידי קולא..."
31. ראו דברים כח, מז. התורה מציינת שאחת הסיבות לגלות הינה: "תחת אשר לא עבדת את ה' א-להיך בשמחה ובטוב לבב..."
32. ראו תוספות שבת ד, ע"א ד"ה 'וכי אומרים', כי רבי אליעזר עבר על מצוות עשה מהתורה כששחרר עבד כנעני כדי לקיים מצוות תפילה של הציבור, ושם שיחררו שיפחה כדי שתקיים "מצווה רבה" של פריה ורביה. משמע מכך שכדי לעזור לבעל לקיים מצוות פריה ורביה, אפשר לעבור על מצוות עשה מהתורה של 'לעולם בהם תעבודו'. וראו תוספות פסחים פח, ע"ב ד"ה 'כופין את רבו'. שלמען "מצווה רבה" של פרו-ורבו מבטלים מצוות עשה הנ"ל.
33.  ראו בבלי סוטה ז, ע"א.
34. ראו הרב דוד ביגמן, 'עקרות דתית ופסיקה הלכתית', דעות 32, סיון תשס"ז, עמ' 34-35, וראו הרב בנימין ונעה לאו, 'תגובה למאמר על חומרת רבי זירא', הצופה, 10.11.2006 וכן באתר הצופה ; וכן באתר קולך
דף הבית | תקציר | מאמרים | קיצור הדינים | כותבים לנו | מי אנחנו | צור קשר | לתלמידי חכמים | english