ד"ר רוזנק שלום!
דבר ראשון רציתי לחזק ידך בדבר שאתה עושה. גם אם אתה לא רואה עדיין פירות , אני חושבת שעצם העלאת הנושא לאוויר והעלתו למודעות, כבר עושה משהו. נוכחתי בפאנל שהתרחש באלעזר, לפני כחצי שנה עם הרב יובל שרלו. יצאתי מאוד נרגשת מהכנס, והרגשתי שיש אוירה חדשה באוויר, ושסוף סוף מישהו "מעז" ומוציא אותם לחלל האוויר, והכל מתוך מקום של כבוד לתורה. שמחתי בדברים שנאמרו ושעוררו הדים בקהל. אני מאוד מתעניינת בנושא וחוקרת אותו לעומק (שהרי הדברים אשר נוגעים לך בחיי היום יום, השגרתיים, הזוגיים והאינטימיים, בלא ספק מעניינים ...), ולאחרונה גם קראתי את מאמרך בעיתון הצופה (דרך האינטרנט). ב"ה אני לא סובלת מעקרות הלכתית, אבל מאוד הזדהיתי עם כל הדברים שאמרת... אין ספק כי ימי "השבעה הנקיים" גורמים קשיים גם לזוגות שאין להם את הבעיה ההלכתית, המעוררת אצלם עקרות, אני חושבת כי באיזושהי מידה הנושא הזה חייב לבוא לדיון שוב אצל חכמי דורנו. גם בעניין שבעה נקיים, וגם בעניין דיני נידה. פשוט צריך למצוא את אותם גדולי דור עם ראש גדול וכתפיים רחבות, כאלה שיבינו את השינויים המתרחשים בעם ובמציאות ימינו... ישר כוח על התעוזה. אלו דברים שצריכים להיאמר... אשמח לעזור ולשים יד בהעלאת הנושא...
ר.ש. מזרח גוש עציון.
דבר ראשון רציתי לחזק ידך בדבר שאתה עושה. גם אם אתה לא רואה עדיין פירות , אני חושבת שעצם העלאת הנושא לאוויר והעלתו למודעות, כבר עושה משהו. נוכחתי בפאנל שהתרחש באלעזר, לפני כחצי שנה עם הרב יובל שרלו. יצאתי מאוד נרגשת מהכנס, והרגשתי שיש אוירה חדשה באוויר, ושסוף סוף מישהו "מעז" ומוציא אותם לחלל האוויר, והכל מתוך מקום של כבוד לתורה. שמחתי בדברים שנאמרו ושעוררו הדים בקהל. אני מאוד מתעניינת בנושא וחוקרת אותו לעומק (שהרי הדברים אשר נוגעים לך בחיי היום יום, השגרתיים, הזוגיים והאינטימיים, בלא ספק מעניינים ...), ולאחרונה גם קראתי את מאמרך בעיתון הצופה (דרך האינטרנט). ב"ה אני לא סובלת מעקרות הלכתית, אבל מאוד הזדהיתי עם כל הדברים שאמרת... אין ספק כי ימי "השבעה הנקיים" גורמים קשיים גם לזוגות שאין להם את הבעיה ההלכתית, המעוררת אצלם עקרות, אני חושבת כי באיזושהי מידה הנושא הזה חייב לבוא לדיון שוב אצל חכמי דורנו. גם בעניין שבעה נקיים, וגם בעניין דיני נידה. פשוט צריך למצוא את אותם גדולי דור עם ראש גדול וכתפיים רחבות, כאלה שיבינו את השינויים המתרחשים בעם ובמציאות ימינו... ישר כוח על התעוזה. אלו דברים שצריכים להיאמר... אשמח לעזור ולשים יד בהעלאת הנושא...
ר.ש. מזרח גוש עציון.
דני שלום,
פנו אלי לא מעט נשים וגברים כאחד שנכחו בערב שהיה באלעזר עם הרב יובל שרלו, ואמרו "די לדבר על העקרות ההלכתית, כולנו באנו לא בשביל זה, אלא כי קשה לנו ה7 נקיים!"
אני מתכתבת עם הרב שרלו מאז הערב על נושאים היוצאים מכך, אעביר לך את המיילים בעניין, דיברנו על העניין שהיום מדריכי חתנים וכלות וכתוב בספרים הדרכות כה נוקשות ולא נכונות לחתן וכלה, מוסיפים איסורים רבים וחומרות ובכך פוגעים בזרימה הטבעית של בני הזוג. למה? והוא שלח לי מה שהוא כותב הדרכות לבני זוג (אשלח לך אם תרצה) אך סייג זאת שלא אפרסם זאת על מנת שיוכל לכנס רבנים לדון בכך, ופרסום המאמר שלו יעכב זאת.. בכל אופן אני ממש רוצה להמשיך בעניין הזה בכלל, הדרכה נכונה, שיהיה מענה לזוגות לדבר על קשיים, רצונות, יחסי מין, והעלאת עניין השבעת נקיים לחשיבה מחודשת האם זו הדרך היום? אני אישית נוכחת לראות קושי עצום שלא הייתי מודעת אליו (מתוך 3 שנים נישואים טבלתי 5 פעמים) לזוגות לחיות בכיף, בלי מתח וציפייה כה ארוכה שמקשה ממש על חיי הזוגיות. וכאשר למדנו יחד איתך שיש רקע לעניין שלא זאת התורה האותנטית ושהדבר גורם גם לעקרות וכו'.. אני רוצה שכולנו, נשים, עם ישראל ומתוכנו הרבנים נשקול יחד את העניין.
אני חייבת שתגיד לי שמות של רבנים שבעניינים. שמתירים לאנשי קבע, לזוג שאחד חילוני, אני אצור איתם קשר, נזמין עוד שיח, דיון.. נכתוב על כך.. הלוואי אני מצליחה לראות ארגון, מכון שנקים שישבו שם אנשי תורה ואנשי רפואה וידונו יחד בסוגיות אלו, שאנחנו פשוטי העם, נשים נוכל לבוא לשאול, להתעניין.. לקבל מענה אמיתי למצוקות. היום הכל בשושו, אף אחת לא יודעת ממי תוכל אולי לקבל היתר, עם מי לדבר? ועל יחסי מין בכלל אין כתובת. אני חושבת שכל זוג גם צריך ללכת (בנפרד, לבד) לסקסולוג, או לקבל הדרכה לדבר במיוחד דוסים שמעולם לא נגעו.. ונמצאים בתולים כעבור שנה של נשואים.
מרים
פנו אלי לא מעט נשים וגברים כאחד שנכחו בערב שהיה באלעזר עם הרב יובל שרלו, ואמרו "די לדבר על העקרות ההלכתית, כולנו באנו לא בשביל זה, אלא כי קשה לנו ה7 נקיים!"
אני מתכתבת עם הרב שרלו מאז הערב על נושאים היוצאים מכך, אעביר לך את המיילים בעניין, דיברנו על העניין שהיום מדריכי חתנים וכלות וכתוב בספרים הדרכות כה נוקשות ולא נכונות לחתן וכלה, מוסיפים איסורים רבים וחומרות ובכך פוגעים בזרימה הטבעית של בני הזוג. למה? והוא שלח לי מה שהוא כותב הדרכות לבני זוג (אשלח לך אם תרצה) אך סייג זאת שלא אפרסם זאת על מנת שיוכל לכנס רבנים לדון בכך, ופרסום המאמר שלו יעכב זאת.. בכל אופן אני ממש רוצה להמשיך בעניין הזה בכלל, הדרכה נכונה, שיהיה מענה לזוגות לדבר על קשיים, רצונות, יחסי מין, והעלאת עניין השבעת נקיים לחשיבה מחודשת האם זו הדרך היום? אני אישית נוכחת לראות קושי עצום שלא הייתי מודעת אליו (מתוך 3 שנים נישואים טבלתי 5 פעמים) לזוגות לחיות בכיף, בלי מתח וציפייה כה ארוכה שמקשה ממש על חיי הזוגיות. וכאשר למדנו יחד איתך שיש רקע לעניין שלא זאת התורה האותנטית ושהדבר גורם גם לעקרות וכו'.. אני רוצה שכולנו, נשים, עם ישראל ומתוכנו הרבנים נשקול יחד את העניין.
אני חייבת שתגיד לי שמות של רבנים שבעניינים. שמתירים לאנשי קבע, לזוג שאחד חילוני, אני אצור איתם קשר, נזמין עוד שיח, דיון.. נכתוב על כך.. הלוואי אני מצליחה לראות ארגון, מכון שנקים שישבו שם אנשי תורה ואנשי רפואה וידונו יחד בסוגיות אלו, שאנחנו פשוטי העם, נשים נוכל לבוא לשאול, להתעניין.. לקבל מענה אמיתי למצוקות. היום הכל בשושו, אף אחת לא יודעת ממי תוכל אולי לקבל היתר, עם מי לדבר? ועל יחסי מין בכלל אין כתובת. אני חושבת שכל זוג גם צריך ללכת (בנפרד, לבד) לסקסולוג, או לקבל הדרכה לדבר במיוחד דוסים שמעולם לא נגעו.. ונמצאים בתולים כעבור שנה של נשואים.
מרים
שבוע טוב
ראשית עלי לומר לך, שלא משנה כיצד יתפתח העניין---------אתה ניצחת!!!!! עצם זה שהרב שרלו כבר טוען שבמקרה קיצוני אפשר לקצר שבעה נקיים--------זה ניצחון שלך. אלו דברים שלא היו נאמרים לפני שנה, שנתיים או חמש שנים. בעוד שנה או חמש שנים העניין ע"פ הרבנים יהיה גמיש יותר. ובא לא נשכח שגם הרב שרלו הינו חלוץ בתחום הזה, והרבה רבנים אינם "סובלים" אותו. אני בכל אופן פתחתי דיון על זה בפורום" דתיים חילוניים" בנענע, מתוך תקווה שזה יגיע לעמוד ראשי של פורומים. שיהיה לך שבוע טוב
בכל אופן אצלי בבית הכנסת זה היה נושא השיחה בשבת האחרונה
אברהם
ראשית עלי לומר לך, שלא משנה כיצד יתפתח העניין---------אתה ניצחת!!!!! עצם זה שהרב שרלו כבר טוען שבמקרה קיצוני אפשר לקצר שבעה נקיים--------זה ניצחון שלך. אלו דברים שלא היו נאמרים לפני שנה, שנתיים או חמש שנים. בעוד שנה או חמש שנים העניין ע"פ הרבנים יהיה גמיש יותר. ובא לא נשכח שגם הרב שרלו הינו חלוץ בתחום הזה, והרבה רבנים אינם "סובלים" אותו. אני בכל אופן פתחתי דיון על זה בפורום" דתיים חילוניים" בנענע, מתוך תקווה שזה יגיע לעמוד ראשי של פורומים. שיהיה לך שבוע טוב
בכל אופן אצלי בבית הכנסת זה היה נושא השיחה בשבת האחרונה
אברהם
דני
ואווו... צדיק!!!
אנחנו בעמוד הראשון!!
כתבה יפה. בדיוק מה שנאמר מפיו. אני מקווה שהוא בסדר שהדברים התפרסמו כך. אפילו הכותב השתמש בביטוי שלך "הטבילה המאוחרת" ענק..
1. אשה שנכחה בערב ודיברה באה אלי אתמול, ואמרה לי ששני ילדיה הראשונים נכנסה להריון בלי בעיה, אך שני האחרונים, המחזור שלה התקצר ונאמר לה שהביוץ שלה בנקיים. היא שאלה אז (לפני 6 שנים) רב בקרית שמונה שאמר לה רק הורמונים ולקחה את אותו כדור שדוחה את הביוץ. היא בכתה לי למה לא ידעה על כך (עליך, על הרב שרלו..) לפני 6 שנים.
2. אשה כבת 36 עם 6 ילדים שהייתה בערב באה אלי בוכה ממש שהיא פשוט רבה עכשיו עם בעלה שהיא לא מוכנה לספור את הנקיים האלו היות ותמיד היא מקבלת גם כשמניקה, המחזור שלה כל 26 יום והיא מתנקה רק ביום ה7. (ז"א 7+7) כך ששתי שבתות הם אסורים ובקושי שבוע וחצי מותרים והיא מספרת שבתקופה הזו של הנקיים תמיד מתעורר בה הרצון ולא מאמינה שזה באמת כך פיזיולוגית! ושהיא משניאה את עצמה על בעלה כדי לא ליפול, ושבנה עם תסמונת דאון בגלל שבאותו פעם נכשלה בנקיים.. דברים ממש קשים, ביקשתי ממנה שאפילו אלך איתה יחד ובואי נמצא היתר בשבילך. היא ממש מתביישת לפתוח את כל זה בפני רב, אבל אתה מבחינתה פתחת לה את הצוהר והיא רוצה לבטל לעצמה את הנקיים ולשמור דין תורה!
אנחנו חייבים להמשיך מפה!
אני הייתי רוצה שתכתוב יחד עם הרב שרלו מאמר. דני אמרת דברים נכונים כל-כך, אנחנו חייבים לגייס את דעת הרבנים והתורה להבין ולהשכיל בעניין ולשחרר את נשות ישראל מהעוולה הזו. לא נוכל לעשות זאת בלעדיהם. אולי נפגש עם הרב קנוהל לכתוב דברים? מה אתה מציע לעשות?
דיברת יפה, מכובד עד כדי כאב עצום. כולם התרשמו מהפתיחות, הסדר והלך הדברים שאמרת. אני יותר משמחה מכמות האנשים שהגיעו, שכר עמלנו.. והיה כזו גאולה לראות גברים ונשים, זוגות יושבים יחד ללמוד על מחזוריות האשה בצורה כה מכובדת.
בכל כנס אחר (בניין שלם וכו'..) נושא כזה היה רק בדלתיים סגורות מינימום, לנשים בלבד, ולנשואות בלבד! זכינו וזכינו!! בהערכה רבה!
מעיין
ואווו... צדיק!!!
אנחנו בעמוד הראשון!!
כתבה יפה. בדיוק מה שנאמר מפיו. אני מקווה שהוא בסדר שהדברים התפרסמו כך. אפילו הכותב השתמש בביטוי שלך "הטבילה המאוחרת" ענק..
1. אשה שנכחה בערב ודיברה באה אלי אתמול, ואמרה לי ששני ילדיה הראשונים נכנסה להריון בלי בעיה, אך שני האחרונים, המחזור שלה התקצר ונאמר לה שהביוץ שלה בנקיים. היא שאלה אז (לפני 6 שנים) רב בקרית שמונה שאמר לה רק הורמונים ולקחה את אותו כדור שדוחה את הביוץ. היא בכתה לי למה לא ידעה על כך (עליך, על הרב שרלו..) לפני 6 שנים.
2. אשה כבת 36 עם 6 ילדים שהייתה בערב באה אלי בוכה ממש שהיא פשוט רבה עכשיו עם בעלה שהיא לא מוכנה לספור את הנקיים האלו היות ותמיד היא מקבלת גם כשמניקה, המחזור שלה כל 26 יום והיא מתנקה רק ביום ה7. (ז"א 7+7) כך ששתי שבתות הם אסורים ובקושי שבוע וחצי מותרים והיא מספרת שבתקופה הזו של הנקיים תמיד מתעורר בה הרצון ולא מאמינה שזה באמת כך פיזיולוגית! ושהיא משניאה את עצמה על בעלה כדי לא ליפול, ושבנה עם תסמונת דאון בגלל שבאותו פעם נכשלה בנקיים.. דברים ממש קשים, ביקשתי ממנה שאפילו אלך איתה יחד ובואי נמצא היתר בשבילך. היא ממש מתביישת לפתוח את כל זה בפני רב, אבל אתה מבחינתה פתחת לה את הצוהר והיא רוצה לבטל לעצמה את הנקיים ולשמור דין תורה!
אנחנו חייבים להמשיך מפה!
אני הייתי רוצה שתכתוב יחד עם הרב שרלו מאמר. דני אמרת דברים נכונים כל-כך, אנחנו חייבים לגייס את דעת הרבנים והתורה להבין ולהשכיל בעניין ולשחרר את נשות ישראל מהעוולה הזו. לא נוכל לעשות זאת בלעדיהם. אולי נפגש עם הרב קנוהל לכתוב דברים? מה אתה מציע לעשות?
דיברת יפה, מכובד עד כדי כאב עצום. כולם התרשמו מהפתיחות, הסדר והלך הדברים שאמרת. אני יותר משמחה מכמות האנשים שהגיעו, שכר עמלנו.. והיה כזו גאולה לראות גברים ונשים, זוגות יושבים יחד ללמוד על מחזוריות האשה בצורה כה מכובדת.
בכל כנס אחר (בניין שלם וכו'..) נושא כזה היה רק בדלתיים סגורות מינימום, לנשים בלבד, ולנשואות בלבד! זכינו וזכינו!! בהערכה רבה!
מעיין
לכבוד ד"ר רוזנק,
שלום,
שמי הדר, ואת בתי הקודמת ילדתי בעזרת טיפולים בגלל עקרות הלכתית(בסופו של דבר הזרעה אחרי שאסטרופם כבר לא עזר לי, ולא רציתי לקחת תרופות יותר חזקות).
ראשית, רציתי להודות לך שהעלית את נושא העקרות ההלכתית לסדר היום, מכיוון שבאותה תקופה הרגשתי הן מצד הרופאים והן מצד הרבנים חוסר הבנה אמיתי של המצב, כולל זה של מספר ימים טהורים מועט בחודש.
שנית כעת שאנו חושבים על הילד הבא, אני עדיין סובלת מהבעיה של ביוץ מוקדם, רציתי לשאול אותך האם ידוע לך על רבנים שמאשרים טבילה מוקדמת? אם כן, האם תוכל להפנות אותי אליהם?
בתודה מראש,
הדר
שלום,
שמי הדר, ואת בתי הקודמת ילדתי בעזרת טיפולים בגלל עקרות הלכתית(בסופו של דבר הזרעה אחרי שאסטרופם כבר לא עזר לי, ולא רציתי לקחת תרופות יותר חזקות).
ראשית, רציתי להודות לך שהעלית את נושא העקרות ההלכתית לסדר היום, מכיוון שבאותה תקופה הרגשתי הן מצד הרופאים והן מצד הרבנים חוסר הבנה אמיתי של המצב, כולל זה של מספר ימים טהורים מועט בחודש.
שנית כעת שאנו חושבים על הילד הבא, אני עדיין סובלת מהבעיה של ביוץ מוקדם, רציתי לשאול אותך האם ידוע לך על רבנים שמאשרים טבילה מוקדמת? אם כן, האם תוכל להפנות אותי אליהם?
בתודה מראש,
הדר
ד"ר רוזנק שלום,
קראנו דברים שכתבת וכתבה הרבנית שמעון באינטרנט, קראנו גם את דברי המתפלמסים עמכם.
ברוך ה' אין לנו בעיה של עקרות הלכתית, אבל קשה לנו מאד עם המצב הזוגי שההלכה מסבה - כמעט שבועיים בחודש שאנו רחוקים זה מזה, לעיתים "נופלים" ומתקשים להחזיק מעמד, מאשימים את עצמנו אבל גם נראה לנו שמשך ההתרחקות מוגזם. אותן השגות מיוחדות לקשר הזוגי שהן דווקא בזכות ההפרדות - הן חשובות, אבל אולי לא צריך בשבילן כל כך הרבה פרידה..
המחזור אצלנו קצר יחסית, 26-28 יום, ולפעמים אם כן יש לנו יחד רק שבועיים
רצינו לשאול, איזה רב יכול להתיר במצב כזה לטבול מוקדם יותר, כלומר אחרי שבוע.
תודה.
קראנו דברים שכתבת וכתבה הרבנית שמעון באינטרנט, קראנו גם את דברי המתפלמסים עמכם.
ברוך ה' אין לנו בעיה של עקרות הלכתית, אבל קשה לנו מאד עם המצב הזוגי שההלכה מסבה - כמעט שבועיים בחודש שאנו רחוקים זה מזה, לעיתים "נופלים" ומתקשים להחזיק מעמד, מאשימים את עצמנו אבל גם נראה לנו שמשך ההתרחקות מוגזם. אותן השגות מיוחדות לקשר הזוגי שהן דווקא בזכות ההפרדות - הן חשובות, אבל אולי לא צריך בשבילן כל כך הרבה פרידה..
המחזור אצלנו קצר יחסית, 26-28 יום, ולפעמים אם כן יש לנו יחד רק שבועיים
רצינו לשאול, איזה רב יכול להתיר במצב כזה לטבול מוקדם יותר, כלומר אחרי שבוע.
תודה.
ד"ר דניאל שלום.
ריגשת אותי מאד במאמרך.
אני חושבת שדרוש אומץ רב לכתוב את כל אלה, כמו גם יושר פנימי ואהבת הזולת. כמה חשוב לשמוע דברים אלו מפי גבר דווקא שהוא רופא ואיש הלכה. אלישע ואני חושבים ששינוי מעין זה שייך לדורנו- דור של תחייה בארץ ישראל. מפתיע ואף מביך שלא ידענו את זאת עד כה. ומכאן נחליט יחדיו מה לנהוג, על כל פנים נכון בעיני לבחור מתוך ברירה וידיעה ולא כסומא. חשוב לי להעביר את המאמר למכרים שלנו ולהעבירו הלאה, בכלל.. אני מאחלת לך שלא תיפול רוחך למול הפחדנים היהירים ותוסיף להשמיע את הדבר בהרצאות וחוגים נרחבים... שיהיו בשורות טובות.
רחל
ריגשת אותי מאד במאמרך.
אני חושבת שדרוש אומץ רב לכתוב את כל אלה, כמו גם יושר פנימי ואהבת הזולת. כמה חשוב לשמוע דברים אלו מפי גבר דווקא שהוא רופא ואיש הלכה. אלישע ואני חושבים ששינוי מעין זה שייך לדורנו- דור של תחייה בארץ ישראל. מפתיע ואף מביך שלא ידענו את זאת עד כה. ומכאן נחליט יחדיו מה לנהוג, על כל פנים נכון בעיני לבחור מתוך ברירה וידיעה ולא כסומא. חשוב לי להעביר את המאמר למכרים שלנו ולהעבירו הלאה, בכלל.. אני מאחלת לך שלא תיפול רוחך למול הפחדנים היהירים ותוסיף להשמיע את הדבר בהרצאות וחוגים נרחבים... שיהיו בשורות טובות.
רחל
שלום רב,
החכמתי רבות הן במישור ההלכתי והן במישור הרפואי לגבי סוגיית עקרות הלכתית והתרשמתי רבות מפעלך למען הנשים, למען עם ישראל ולמען הצדק. הצטערתי לראות את תגובת הרבנים ותגובות של גברים דתיים חשוכים למול הידע והרצון לעזור מצידך . אני אקח את עצתך לגבי התייעצות עם הרב לאו (אנסה שוב כי אשתו הפנתה אותי למכון פוע"ה). ואם יסרב להתיר אלך למקווה בלב שלם אחרי 7 ימים. תודה רבה על תגובתך המהירה והמעמיקה.
ישר כוח!!!
בברכה, הדס.
החכמתי רבות הן במישור ההלכתי והן במישור הרפואי לגבי סוגיית עקרות הלכתית והתרשמתי רבות מפעלך למען הנשים, למען עם ישראל ולמען הצדק. הצטערתי לראות את תגובת הרבנים ותגובות של גברים דתיים חשוכים למול הידע והרצון לעזור מצידך . אני אקח את עצתך לגבי התייעצות עם הרב לאו (אנסה שוב כי אשתו הפנתה אותי למכון פוע"ה). ואם יסרב להתיר אלך למקווה בלב שלם אחרי 7 ימים. תודה רבה על תגובתך המהירה והמעמיקה.
ישר כוח!!!
בברכה, הדס.
לד"ר רוזנק ורעייתו
אני חייב לספר לכם, כי השיחה הארוכה היום אתכם גרמה לי אושר רב ותחושת הקלה שזמן רב לא ידעתי כמותה.
נסעתי בנסיעה הארוכה הביתה מירושלים לחמדת, ובמקום התחושה הקבועה של חשש ורתיעה מרגע ההגעה הביתה - כיוון שאשתי בתקופת נידה - בשבעה הנקיים - חשתי שמחה רבה להגיע הביתה אליה - ולו רק כדי לספר לה - שיש כיוון, שיש עוד אנשים ושיש נשים שהחליטו וקיבלו על עצמן לטבול כדין נידה ולא כזבה שבעה נקיים.
רק העובדה הזאת הספיקה כדי לסלק את תחושת החרדה המאבק והנוקשות שליוו את החזרה הייתה בימים כאלה. הייתי פשוט מנסה לדחות את החזרה, וכל הדרך חושש מרגע המפגש עם אשתי - עת עלי לראות אותה ביופייה - ולהסיט את עיני ומחשבתי ולמצוא לי פינה להדחק בה - שלא אתחיל להתפתות ולהסתבך ויתחילו התסכול והמרירות... כך אנו כבר כארבע חמש שנים - מאז שבתנו הקטנה נגמלה.
להפתעתי הרבה - אשתי שמעה את הדברים - ופשוט יצאה לטבול... היא אמורה לטבול עוד יומיים - וכששמעה את הדברים - החליטה והלכה לטבול.
קודם לא שקלנו זאת - כי חשנו שמי אנחנו - שני אנשים בודדים שקשה להם עם ההלכה - שנעשה מעשה בניגוד למקובל בכלל ישראל מזה כאלף חמש מאות שנה. אנו מקפידים על כל הלכה, וזוכים לקיים כבר כעשרים שנה של חיי זוגיות טהורים לגמרי - ברוך ה'. נגיעה, אפילו לחיצת יד לנשים אחרות, מרחקי זמני נידה, כיסוי ראש - הכל כיאות - בלי חומרות (למשל מכנסיים אשתי לובשת, עם כיסוי ראש).
אך כעת - מששמענו שיש נשים רבות - שיש תהליך - שיש תחילה של תנועה לכיוון - שמצטרפת לעוד חידושים ופריצות דרך בהלכה של גאולה (שירות צבאי מלא, מניעת ותכנון הריון, המלצה לנישואין מוקדמים תוך דחיית הריון בכמה שנים, החידושים בתחום הקולנוע והאומנות בדרך של תורה ועוד).
ובעיקר כששמענו שחקרתם באופן מקיף את ההיבטים ההלכתיים - אנו רגועים לגמרי ולוקחים על עצמנו לשנות את חיינו כך שיתאימו לדרכה של תורה והלכה, ולהיות שותפים למהלך חוזר של: בנות ישראל מקלות על עצמן ועל בעליהן לקיים חיי קדושה וטהרה...
תודה רבה!
ונשמח לקבל את שני הקבצים - ואף להפיץ אותם במייל לחברינו השונים.
כל טוב!
מ.א.
אני חייב לספר לכם, כי השיחה הארוכה היום אתכם גרמה לי אושר רב ותחושת הקלה שזמן רב לא ידעתי כמותה.
נסעתי בנסיעה הארוכה הביתה מירושלים לחמדת, ובמקום התחושה הקבועה של חשש ורתיעה מרגע ההגעה הביתה - כיוון שאשתי בתקופת נידה - בשבעה הנקיים - חשתי שמחה רבה להגיע הביתה אליה - ולו רק כדי לספר לה - שיש כיוון, שיש עוד אנשים ושיש נשים שהחליטו וקיבלו על עצמן לטבול כדין נידה ולא כזבה שבעה נקיים.
רק העובדה הזאת הספיקה כדי לסלק את תחושת החרדה המאבק והנוקשות שליוו את החזרה הייתה בימים כאלה. הייתי פשוט מנסה לדחות את החזרה, וכל הדרך חושש מרגע המפגש עם אשתי - עת עלי לראות אותה ביופייה - ולהסיט את עיני ומחשבתי ולמצוא לי פינה להדחק בה - שלא אתחיל להתפתות ולהסתבך ויתחילו התסכול והמרירות... כך אנו כבר כארבע חמש שנים - מאז שבתנו הקטנה נגמלה.
להפתעתי הרבה - אשתי שמעה את הדברים - ופשוט יצאה לטבול... היא אמורה לטבול עוד יומיים - וכששמעה את הדברים - החליטה והלכה לטבול.
קודם לא שקלנו זאת - כי חשנו שמי אנחנו - שני אנשים בודדים שקשה להם עם ההלכה - שנעשה מעשה בניגוד למקובל בכלל ישראל מזה כאלף חמש מאות שנה. אנו מקפידים על כל הלכה, וזוכים לקיים כבר כעשרים שנה של חיי זוגיות טהורים לגמרי - ברוך ה'. נגיעה, אפילו לחיצת יד לנשים אחרות, מרחקי זמני נידה, כיסוי ראש - הכל כיאות - בלי חומרות (למשל מכנסיים אשתי לובשת, עם כיסוי ראש).
אך כעת - מששמענו שיש נשים רבות - שיש תהליך - שיש תחילה של תנועה לכיוון - שמצטרפת לעוד חידושים ופריצות דרך בהלכה של גאולה (שירות צבאי מלא, מניעת ותכנון הריון, המלצה לנישואין מוקדמים תוך דחיית הריון בכמה שנים, החידושים בתחום הקולנוע והאומנות בדרך של תורה ועוד).
ובעיקר כששמענו שחקרתם באופן מקיף את ההיבטים ההלכתיים - אנו רגועים לגמרי ולוקחים על עצמנו לשנות את חיינו כך שיתאימו לדרכה של תורה והלכה, ולהיות שותפים למהלך חוזר של: בנות ישראל מקלות על עצמן ועל בעליהן לקיים חיי קדושה וטהרה...
תודה רבה!
ונשמח לקבל את שני הקבצים - ואף להפיץ אותם במייל לחברינו השונים.
כל טוב!
מ.א.
שלום ד"ר דני,
ראשית- תודה רבה על היחס וההקשבה.
קראתי כבר מס' פעמים את המאמר (המדהים) שלך- והוא מלווה אותי כבר 8 חודשים, מאז שבעצם גילינו שזאת, כנראה, ה"בעיה" שלי. (ע"י בדיקות ביתיות) מצב בהחלט מתסכל... וכל חודש ישנה התלבטות מחודשת לגבי מועד הטבילה והאם להמשיך עם הכדורים.. הכל צף מחדש מאז השיחה הלא נעימה עם מכון פוע"ה- כאשר אחד הרבנים אמר "אם תסתכלי על אנשים מבוגרים, תראי שלהרבה אנשים אין ילדים ולרוב בגלל בעיות כאלו, אז תשמחי על העידן שבו נולדת... וחוץ מזה את צעירה ואת לא מאבדת זמן" (מעניין אם היה אומר משפטים כאלו, אם זה היה נוגע לו) סיפרתי לשלה על השיחה, והיא גרמה לי לחשוב על הכיוון ההגיוני שוב... כמה שאני מפחדת ממנו.. אני מעוניינת להיפגש איתך, ולקבל את חוות דעתך על הבדיקות דם והאולטרסאונד הגינקולוגי, ולקחת החלטה. אשמח אם הפגישה תהיה בימים הקרובים (אני אמורה לקבל מחזור בימים אלו, וחשוב לי לפגוש אותך קודם על מנת לקבל החלטה אם לקחת את הכדורים/ מדבקות.)
תודה תודה.
זהר ק.
ראשית- תודה רבה על היחס וההקשבה.
קראתי כבר מס' פעמים את המאמר (המדהים) שלך- והוא מלווה אותי כבר 8 חודשים, מאז שבעצם גילינו שזאת, כנראה, ה"בעיה" שלי. (ע"י בדיקות ביתיות) מצב בהחלט מתסכל... וכל חודש ישנה התלבטות מחודשת לגבי מועד הטבילה והאם להמשיך עם הכדורים.. הכל צף מחדש מאז השיחה הלא נעימה עם מכון פוע"ה- כאשר אחד הרבנים אמר "אם תסתכלי על אנשים מבוגרים, תראי שלהרבה אנשים אין ילדים ולרוב בגלל בעיות כאלו, אז תשמחי על העידן שבו נולדת... וחוץ מזה את צעירה ואת לא מאבדת זמן" (מעניין אם היה אומר משפטים כאלו, אם זה היה נוגע לו) סיפרתי לשלה על השיחה, והיא גרמה לי לחשוב על הכיוון ההגיוני שוב... כמה שאני מפחדת ממנו.. אני מעוניינת להיפגש איתך, ולקבל את חוות דעתך על הבדיקות דם והאולטרסאונד הגינקולוגי, ולקחת החלטה. אשמח אם הפגישה תהיה בימים הקרובים (אני אמורה לקבל מחזור בימים אלו, וחשוב לי לפגוש אותך קודם על מנת לקבל החלטה אם לקחת את הכדורים/ מדבקות.)
תודה תודה.
זהר ק.
עקרות הלכתית: עדות בגוף ראשון
אני בת 36, נשואה ואם לשני בנים נפלאים. נישאתי בגיל 30, ואישי ואני רצינו להביא מהר ככל האפשר ילדים לעולם. אל ד"ר דניאל רוזנק הגעתי במלאת שנה לנישואיי, לאחר שלא הצלחתי להרות. גישתו המקצועית, העניינית והאופטימית חיזקה אותי מאוד. כעבור פחות מחצי שנה, לאחר שטיפל בכמה גורמים שעיכבו את ההריון, הצלחתי ב"ה להרות וללדת את בני הבכור. ההריון השני הגיע כעבור שנה מן הלידה הראשונה, וקיבלנו אותו ממש במתנה: הריתי תוך כדי הנקה וללא שום טיפול.
אבל מניסיוני למדתי שכל הריון הוא נס בפני עצמו, ואין אחד דומה לחברו. כשבני השני היה בן שנה וחצי קיבלתי מחדש את הווסת, וקיוויתי להרות שוב במהרה. אולם היה ברור שמשהו משתבש: מחזורי הווסת הלכו והתקצרו, והגיעו לאורך של 23-24 יום. קיוויתי שהפסקת ההנקה תעזור, ולמרות מחאותיו הנמרצות של בני גמלתי אותו מיניקה. כעת היה צורך להמתין שהגוף יחזור לסדרו ההורמונלי הרגיל... אולי כדאי לשוב ולציין שכל זה קורה בסביבות יום הולדתי ה-36. השעון הביולוגי מסרב להאט את מהלכו, ולאישי ולי יש תכנונים לעוד כמה ילדים, ככל שיעניק לנו יוצר האדם. אנו מצפים להריון, וכל חודש נוסף שבו מגיעה הווסת הוא מקור לאכזבה ותסכול ואף לתחושות שליליות ביחס לעצמי ולגופי.
בביקורי אצל ד"ר רוזנק שוחחנו על העקרות ההלכתית ועל הדיון הציבורי המתנהל בנושא. אז עדיין לא לגמרי הפנמתי את ההבנה שהפכתי להיות אחת הנשים ש'בדידן הווה עובדא', בהן היה המעשה. לאחר שבדק ושלל גורמים אפשריים אחרים לעיכוב ההריון, אמר לי ד"ר רוזנק בכנות ובישירות: 'אין ספק שיש לך ביוץ מוקדם. אני יכול לטפל בך באסטרוגן, ואני יכול להציע לך להקדים את הטבילה. אם תרצי, אוכל להפנות אותך לרבנים שיתירו לך זאת'. יצאתי נרעשת מן השיחה. הבנתי שהגיע הזמן שאישי ואני ניטול אחריות על חיינו ועתידנו, ונקבל החלטה עצמאית ומושכלת שתתחשב בגוף שלי ובצרכיו. לא היה לי ספק בעניין האסטרוגן: אני מתנגדת להחדרת כל חומר זר שאינו חיוני לגוף, במיוחד כיוון שאני כלולה בקבוצת הסיכון, עקב היסטוריה משפחתית של סרטן שד. יתרה מזו, וזה העיקר: קראתי את נימוקיו של ד"ר רוזנק לחזרה לדין התורה בעניין נידה, והדברים התקבלו על דעתי ועל לבי לחלוטין. לא הייתי זקוקה להיתר של רב: האמת והשכל הישר דיברו בעד עצמם. היה לי ברור מהו הדבר הנכון לעשותו.
התחלתי להקדים את טבילתי. התוצאה המיידית הייתה הקלה ורוגע בחיי המשפחה של אישי ושלי, בזכות תוספת 'הימים המותרים' שזכינו לה. כעבור שלושה חודשים ביצעתי בדיקת דם להריון. העובדה שמדובר בהריון שלישי לא הפחיתה מאומה מן ההתרגשות והשמחה שלנו למראה התוצאה החיובית. ילדנו השלישי, שנזכה לחבוק בעזרת ה' בעוד כמה חודשים, בא לעולם מתוך אהבה ומתוך בחירה בחיים של תורה לאמיתה. חז"ל במסכת קידושין לימדונו כי 'שלושה שותפין הם באדם: הקדוש ברוך הוא ואביו ואמו'. אנו חשים כי זכינו גם לשותף רביעי, ועל כך אנו מלאי תודה לד"ר רוזנק. אנו מחזקים את ידיו ומקווים שהאמת סופה לנַצֵח.
אני בת 36, נשואה ואם לשני בנים נפלאים. נישאתי בגיל 30, ואישי ואני רצינו להביא מהר ככל האפשר ילדים לעולם. אל ד"ר דניאל רוזנק הגעתי במלאת שנה לנישואיי, לאחר שלא הצלחתי להרות. גישתו המקצועית, העניינית והאופטימית חיזקה אותי מאוד. כעבור פחות מחצי שנה, לאחר שטיפל בכמה גורמים שעיכבו את ההריון, הצלחתי ב"ה להרות וללדת את בני הבכור. ההריון השני הגיע כעבור שנה מן הלידה הראשונה, וקיבלנו אותו ממש במתנה: הריתי תוך כדי הנקה וללא שום טיפול.
אבל מניסיוני למדתי שכל הריון הוא נס בפני עצמו, ואין אחד דומה לחברו. כשבני השני היה בן שנה וחצי קיבלתי מחדש את הווסת, וקיוויתי להרות שוב במהרה. אולם היה ברור שמשהו משתבש: מחזורי הווסת הלכו והתקצרו, והגיעו לאורך של 23-24 יום. קיוויתי שהפסקת ההנקה תעזור, ולמרות מחאותיו הנמרצות של בני גמלתי אותו מיניקה. כעת היה צורך להמתין שהגוף יחזור לסדרו ההורמונלי הרגיל... אולי כדאי לשוב ולציין שכל זה קורה בסביבות יום הולדתי ה-36. השעון הביולוגי מסרב להאט את מהלכו, ולאישי ולי יש תכנונים לעוד כמה ילדים, ככל שיעניק לנו יוצר האדם. אנו מצפים להריון, וכל חודש נוסף שבו מגיעה הווסת הוא מקור לאכזבה ותסכול ואף לתחושות שליליות ביחס לעצמי ולגופי.
בביקורי אצל ד"ר רוזנק שוחחנו על העקרות ההלכתית ועל הדיון הציבורי המתנהל בנושא. אז עדיין לא לגמרי הפנמתי את ההבנה שהפכתי להיות אחת הנשים ש'בדידן הווה עובדא', בהן היה המעשה. לאחר שבדק ושלל גורמים אפשריים אחרים לעיכוב ההריון, אמר לי ד"ר רוזנק בכנות ובישירות: 'אין ספק שיש לך ביוץ מוקדם. אני יכול לטפל בך באסטרוגן, ואני יכול להציע לך להקדים את הטבילה. אם תרצי, אוכל להפנות אותך לרבנים שיתירו לך זאת'. יצאתי נרעשת מן השיחה. הבנתי שהגיע הזמן שאישי ואני ניטול אחריות על חיינו ועתידנו, ונקבל החלטה עצמאית ומושכלת שתתחשב בגוף שלי ובצרכיו. לא היה לי ספק בעניין האסטרוגן: אני מתנגדת להחדרת כל חומר זר שאינו חיוני לגוף, במיוחד כיוון שאני כלולה בקבוצת הסיכון, עקב היסטוריה משפחתית של סרטן שד. יתרה מזו, וזה העיקר: קראתי את נימוקיו של ד"ר רוזנק לחזרה לדין התורה בעניין נידה, והדברים התקבלו על דעתי ועל לבי לחלוטין. לא הייתי זקוקה להיתר של רב: האמת והשכל הישר דיברו בעד עצמם. היה לי ברור מהו הדבר הנכון לעשותו.
התחלתי להקדים את טבילתי. התוצאה המיידית הייתה הקלה ורוגע בחיי המשפחה של אישי ושלי, בזכות תוספת 'הימים המותרים' שזכינו לה. כעבור שלושה חודשים ביצעתי בדיקת דם להריון. העובדה שמדובר בהריון שלישי לא הפחיתה מאומה מן ההתרגשות והשמחה שלנו למראה התוצאה החיובית. ילדנו השלישי, שנזכה לחבוק בעזרת ה' בעוד כמה חודשים, בא לעולם מתוך אהבה ומתוך בחירה בחיים של תורה לאמיתה. חז"ל במסכת קידושין לימדונו כי 'שלושה שותפין הם באדם: הקדוש ברוך הוא ואביו ואמו'. אנו חשים כי זכינו גם לשותף רביעי, ועל כך אנו מלאי תודה לד"ר רוזנק. אנו מחזקים את ידיו ומקווים שהאמת סופה לנַצֵח.
שלום ד"ר,
הבוקר עברתי את בדיקת הדם להריון, והתוצאות טובות משציפיתי: 94.60. (וסת אחרונה הייתה ב-26.8)
קודם כול: תודה. תודה גדולה על הטיפול המקצועי (כתמיד), שכנראה היה בדיוק הדבר הנכון בזמן הנכון. ויותר מזה: תודה על שנתת לי ולאישי את האומץ לקבל החלטות בעניין חיי המשפחה שלנו ובעניין ההקשבה לגוף שלי ולצרכיו. מבחינתנו אתה השותף הרביעי.
אלונה
הבוקר עברתי את בדיקת הדם להריון, והתוצאות טובות משציפיתי: 94.60. (וסת אחרונה הייתה ב-26.8)
קודם כול: תודה. תודה גדולה על הטיפול המקצועי (כתמיד), שכנראה היה בדיוק הדבר הנכון בזמן הנכון. ויותר מזה: תודה על שנתת לי ולאישי את האומץ לקבל החלטות בעניין חיי המשפחה שלנו ובעניין ההקשבה לגוף שלי ולצרכיו. מבחינתנו אתה השותף הרביעי.
אלונה
שלום ד"ר רוזנק!
בעקבות קריאת מאמריך רציתי לספר לך את הסיפור שלנו:
לאחר שנה של נישואים בה לקחנו גלולות "מינס", החלטנו לנסות להרות. לאחר שלושה חודשים של נסיונות, ירד האסימון, והבנו שבעצם אנחנו מפספסים את הביוץ בגלל המחזור הקצר (23 יום) אך סדיר. כאשר הבנו זאת קבענו פגישה עם הרב בני לאו שהיה גם הרב שערך לנו קידושין. מועד הפגישה נפל פחות או יותר על הביוץ המוערך והעלנו זאת בפגישה. הרב הורה לנו לבצע בדיקת ביוץ ביתית ועל-פיה לטבול עוד לפני סיום שבעת הנקיים. הרב גם המליץ לפנות לגניקולוג ולבקש בדיקת זקיקים על-קולית בכדי לקבוע את מועד הביוץ המדויק. הבדיקה הראתה ביוץ תקין ובאותו חודש הקדמנו את הטבילה עפ"י הוראת הרב ותוצאות הבדיקה.
ד"ר פ. שהוא הגניקולוג המטפל שלנו, אמר לנו שיש שתי אפשרויות: איקקלומיד (המליץ שלא לקחת משום שגורם לריבוי עוברים) או אסטרוגן במינון גבוה בתחילת המחזור כדי לדחות את הביוץ. לקחנו את האסטרוגן במשך חודשיים עד שנגמרה החפיסה. ד"ר פוס היה בחו"ל באותה העת ולא יכלנו לחדש את המרשם לכן גם בחודש זה הקדמנו את הטבילה עפ"י הספירה מהחודשים הקודמים (הפעם בלי לשאול את הרב...) ...וכך הכרנו אותך!
נשמח אם תכניס אותנו גם לספר, ונשמח לעזור לקדם את העניין בכל דרך!
שנה טובה ותודה רבה על הכל!
רחל וארז
בעקבות קריאת מאמריך רציתי לספר לך את הסיפור שלנו:
לאחר שנה של נישואים בה לקחנו גלולות "מינס", החלטנו לנסות להרות. לאחר שלושה חודשים של נסיונות, ירד האסימון, והבנו שבעצם אנחנו מפספסים את הביוץ בגלל המחזור הקצר (23 יום) אך סדיר. כאשר הבנו זאת קבענו פגישה עם הרב בני לאו שהיה גם הרב שערך לנו קידושין. מועד הפגישה נפל פחות או יותר על הביוץ המוערך והעלנו זאת בפגישה. הרב הורה לנו לבצע בדיקת ביוץ ביתית ועל-פיה לטבול עוד לפני סיום שבעת הנקיים. הרב גם המליץ לפנות לגניקולוג ולבקש בדיקת זקיקים על-קולית בכדי לקבוע את מועד הביוץ המדויק. הבדיקה הראתה ביוץ תקין ובאותו חודש הקדמנו את הטבילה עפ"י הוראת הרב ותוצאות הבדיקה.
ד"ר פ. שהוא הגניקולוג המטפל שלנו, אמר לנו שיש שתי אפשרויות: איקקלומיד (המליץ שלא לקחת משום שגורם לריבוי עוברים) או אסטרוגן במינון גבוה בתחילת המחזור כדי לדחות את הביוץ. לקחנו את האסטרוגן במשך חודשיים עד שנגמרה החפיסה. ד"ר פוס היה בחו"ל באותה העת ולא יכלנו לחדש את המרשם לכן גם בחודש זה הקדמנו את הטבילה עפ"י הספירה מהחודשים הקודמים (הפעם בלי לשאול את הרב...) ...וכך הכרנו אותך!
נשמח אם תכניס אותנו גם לספר, ונשמח לעזור לקדם את העניין בכל דרך!
שנה טובה ותודה רבה על הכל!
רחל וארז
ד"ר רוזנק - בוקר טוב,
אני עורכת כבר כמה וכמה שנים. מעולם לא עבר תחת ידי ספר שחשוב כל כך להוציאו לאור כמו הספר הזה. בעיניי זהו ספר שכל זוג שומר מצוות צריך לקרוא. נדמה לי שיותר ויותר אנשים מהציבור שלנו מבינים את הצורך לקחת אחריות ולהפעיל מחשבה עצמאית בתחום הרגיש של טהרת המשפחה. יישר כוחך.
דר רוזנק שלום
קראתי את טיוטת ספרך בעיון רב ואף את השתלשלות הדיון באינטרנט. השעה מאוחרת ולא אוכל להאריך בדברי ולכן אנסה לתמצת את התחושות שהספר ותגובות הרבנים והקוראים מעלים בי. לא הכרתי את הבעיה לפני כן ודבריך ודברי הקוראים ובעיקר הקוראות העציבו אותי מאוד.
1. מדוע יש צורך בפלפולים כל כך ארוכים בכדי להבין את טענתך שנובעת מהתבוננות אנושית, פשוטה ומוסרית במציאות הקשה שבעיית העקרות ההלכתית מעלה ? האם אין זה נובע מהערתו המדהימה של אחד הקוראים שכתב - "שיש אנשים שחוש הצדק ואהבת התורה שלהם אינה מבלבלת אותם עם תחושת הרחמים והאנושיות שעולות בהם" ?
2. איום ההוצאה מ"חוץ למחנה" שב וחוזר שוב ושוב בכל דיון או חידוש שמישהו מנסה להעלות. רוב האנשים איתם אני דן טוענים בתוקף כי הרב דניאל שפרבר הוא רפורמי אף שאינם מכירים אותו כלל. ורב אחר שיבחר להחמיר בניגוד לדרך פיסקתם של חכמים ייחשב ל"משמר המסורת היהודית" ומציל נפשות. יש כאן משחק מכור שקובע שבכדי שטענתך תהיה מקובלת עליך פשוט לומר שוב את מה שאמרו לפניך, אפילו (כפי שעשית אתה) אם תביא סמוכים ממקורות "לגיטימיים" מתוך המגרש הביתי של היהדות האורתודוכסית.
3. אנחנו עדיין בגלות. במשך שנים כשקיימתי מצוות בכל יום ירושלים היינו שרים "לשנה הבאה בירושלים הבנויה" כשאנו צועדים ברחובותיה של ירושלים הבנויה ועוברים דרך הרובע היהודי המיושב.
4. עניין ה"בודקות" זיעזע אותי לחלוטין, אני חייב להודות שלא שמעתי על כך מעולם. האם באמת מדובר בהמצאה חדשה? מתי התחיל העניין ועל ידי מי? מדוע לא נזקקו לו בעבר? תחושה דומה העלה הרעיון האווילי בעיני (ולטעמי היית קצת עדין בעניין זה) היה רעיון הקטטר שהוא בעיני רעיון מבחיל שאינו יכול לעלות בראשו של אדם הומאני.
לטעמי כל ניסיון של שינוי בתוך כללי המשחק שמכתיבים "חכמי ההלכה" בדורנו נדון לכישלון וזאת משום שהבעיה טמונה בתפיסות ובהנחות היסוד שלהם, שכפי שהראית וכפי שהראו רבים אינן עולות בקנה אחד עם תפיסות רבות אחרות שניתן להעלות מדבריהם ומפסיקותיהם של חז"ל. הם מבקשים מאיתנו לשחק בכללי משחק קבועים מראש שמעקרים כל ניסיון לשינוי. קביעות כגון "חדש אסור מן התורה" "מנהג ישראל דין הוא" וכד', ההנחה שלא ניתן לקיים שינוי עד בואו של המשיח, שלא ניתן לחלוק על הקדמונים ועוד ועוד. הורגות מראש כל ניסיון לשינוי מלמעלה.
השינויים יגיעו בעזרת האל מלמטה. מדהים בעיני כיצד ברור והגיוני, כיום, לרוב הציבור הדתי לאומי לפחות, שנשים לומדות תורה. מציאות שעד לפני מספר לא רב של שנים הייתה בבחינת רפומה קראית. איני יכול לבסס את דבריי ואולם אני מניח שאני יכול לשער שזוגות רבים שנתקלו בקושי של ה"עקרות ההלכתית" פתרו את הבעיה באופן אישי לאחר שלא מצאו מענה לבעייתם, אני גם מניח שרבים מהם חיים עם רגשות אשם וחרטה.
לטעמי אין מקום לעיסוק בסוגיות כגון אלו בתוך כללי המשחק הקיימים. מדובר במציאות שהאמונה והמוסר מחייבים לצאת נגדה באופן ברור ותקיף ואף לא לנסות למצוא לה "פיתרון במסגרת ההלכה" . וזאת משום שכיום אני מאמין שמסגרת ההלכה שמקובלת ומוצגת כ"שימור של העבר" אינה משקפת בשום אופן את העבר, מעוותת אותו ובמקרים רבים מזכירה לי דתות שכנות. ולכן יש לצאת כנגד הגישה והשיטה ולא כנגד כל בעיה בנפרד. בייחוד במקרה העקרות ההלכתית ועניין הבודקות בהם מדובר בעבירה על עקרונות יסוד ערכיים ומוסריים שיש לצאת נגדם באופן ברור. שהרי ודאי שכל פסיקה אחרת היא לא מוסרית בעליל. ואף אין צורך להיות תלמיד חכם, לעבור את בחינות הלכות נידה בהצטיינות או ללמוד את כל הש"ס. (ואולי אף חמור הרבה יותר אם אדם שמילא כרסו בש"ס ופוסקים אינו יכול לפתוח את ליבו ועיניו בכדי לראות את המצוקה שפסיקתו גוזרת על הציבור").
ולסיום אני חייב לשאול - האם באמת למדת עם אחמד טיבי?
אשתדל להעביר את הטיוטה לחבריי.
יישר כח ובהצלחה
שימי
קראתי את טיוטת ספרך בעיון רב ואף את השתלשלות הדיון באינטרנט. השעה מאוחרת ולא אוכל להאריך בדברי ולכן אנסה לתמצת את התחושות שהספר ותגובות הרבנים והקוראים מעלים בי. לא הכרתי את הבעיה לפני כן ודבריך ודברי הקוראים ובעיקר הקוראות העציבו אותי מאוד.
1. מדוע יש צורך בפלפולים כל כך ארוכים בכדי להבין את טענתך שנובעת מהתבוננות אנושית, פשוטה ומוסרית במציאות הקשה שבעיית העקרות ההלכתית מעלה ? האם אין זה נובע מהערתו המדהימה של אחד הקוראים שכתב - "שיש אנשים שחוש הצדק ואהבת התורה שלהם אינה מבלבלת אותם עם תחושת הרחמים והאנושיות שעולות בהם" ?
2. איום ההוצאה מ"חוץ למחנה" שב וחוזר שוב ושוב בכל דיון או חידוש שמישהו מנסה להעלות. רוב האנשים איתם אני דן טוענים בתוקף כי הרב דניאל שפרבר הוא רפורמי אף שאינם מכירים אותו כלל. ורב אחר שיבחר להחמיר בניגוד לדרך פיסקתם של חכמים ייחשב ל"משמר המסורת היהודית" ומציל נפשות. יש כאן משחק מכור שקובע שבכדי שטענתך תהיה מקובלת עליך פשוט לומר שוב את מה שאמרו לפניך, אפילו (כפי שעשית אתה) אם תביא סמוכים ממקורות "לגיטימיים" מתוך המגרש הביתי של היהדות האורתודוכסית.
3. אנחנו עדיין בגלות. במשך שנים כשקיימתי מצוות בכל יום ירושלים היינו שרים "לשנה הבאה בירושלים הבנויה" כשאנו צועדים ברחובותיה של ירושלים הבנויה ועוברים דרך הרובע היהודי המיושב.
4. עניין ה"בודקות" זיעזע אותי לחלוטין, אני חייב להודות שלא שמעתי על כך מעולם. האם באמת מדובר בהמצאה חדשה? מתי התחיל העניין ועל ידי מי? מדוע לא נזקקו לו בעבר? תחושה דומה העלה הרעיון האווילי בעיני (ולטעמי היית קצת עדין בעניין זה) היה רעיון הקטטר שהוא בעיני רעיון מבחיל שאינו יכול לעלות בראשו של אדם הומאני.
לטעמי כל ניסיון של שינוי בתוך כללי המשחק שמכתיבים "חכמי ההלכה" בדורנו נדון לכישלון וזאת משום שהבעיה טמונה בתפיסות ובהנחות היסוד שלהם, שכפי שהראית וכפי שהראו רבים אינן עולות בקנה אחד עם תפיסות רבות אחרות שניתן להעלות מדבריהם ומפסיקותיהם של חז"ל. הם מבקשים מאיתנו לשחק בכללי משחק קבועים מראש שמעקרים כל ניסיון לשינוי. קביעות כגון "חדש אסור מן התורה" "מנהג ישראל דין הוא" וכד', ההנחה שלא ניתן לקיים שינוי עד בואו של המשיח, שלא ניתן לחלוק על הקדמונים ועוד ועוד. הורגות מראש כל ניסיון לשינוי מלמעלה.
השינויים יגיעו בעזרת האל מלמטה. מדהים בעיני כיצד ברור והגיוני, כיום, לרוב הציבור הדתי לאומי לפחות, שנשים לומדות תורה. מציאות שעד לפני מספר לא רב של שנים הייתה בבחינת רפומה קראית. איני יכול לבסס את דבריי ואולם אני מניח שאני יכול לשער שזוגות רבים שנתקלו בקושי של ה"עקרות ההלכתית" פתרו את הבעיה באופן אישי לאחר שלא מצאו מענה לבעייתם, אני גם מניח שרבים מהם חיים עם רגשות אשם וחרטה.
לטעמי אין מקום לעיסוק בסוגיות כגון אלו בתוך כללי המשחק הקיימים. מדובר במציאות שהאמונה והמוסר מחייבים לצאת נגדה באופן ברור ותקיף ואף לא לנסות למצוא לה "פיתרון במסגרת ההלכה" . וזאת משום שכיום אני מאמין שמסגרת ההלכה שמקובלת ומוצגת כ"שימור של העבר" אינה משקפת בשום אופן את העבר, מעוותת אותו ובמקרים רבים מזכירה לי דתות שכנות. ולכן יש לצאת כנגד הגישה והשיטה ולא כנגד כל בעיה בנפרד. בייחוד במקרה העקרות ההלכתית ועניין הבודקות בהם מדובר בעבירה על עקרונות יסוד ערכיים ומוסריים שיש לצאת נגדם באופן ברור. שהרי ודאי שכל פסיקה אחרת היא לא מוסרית בעליל. ואף אין צורך להיות תלמיד חכם, לעבור את בחינות הלכות נידה בהצטיינות או ללמוד את כל הש"ס. (ואולי אף חמור הרבה יותר אם אדם שמילא כרסו בש"ס ופוסקים אינו יכול לפתוח את ליבו ועיניו בכדי לראות את המצוקה שפסיקתו גוזרת על הציבור").
ולסיום אני חייב לשאול - האם באמת למדת עם אחמד טיבי?
אשתדל להעביר את הטיוטה לחבריי.
יישר כח ובהצלחה
שימי
שלום דני.
ו'או'ו!!!
אם זה קצה המזלג שלך אז אני תמהה שבעתיים איך אתה עדיין כזה רזה.... אני יושבת מול המחשב, עמוסה בעבודה ולא מצליחה להזיז את עצמי לפני שאני עונה לך, למרות שלכל הדעות אין בכך דחיפות, אבל אני מתפקעת. אז ככה.
אני אתחיל ברשותך מהסוף. מה רפי ואני חושבים על זה? ובכן, רפי יענה לך לבד כנראה. אבל אני פשוט בהלם, אין לי מילה אחרת לתאר את זה. שנים על שנים של חינוך הפוך לחלוטין!!! ואני שואלת- מחרה אחריך, באיזו חוצפה ובאיזה עוז? אני רוצה ללמד זכות על האנשים שעשו את זה במשך השנים ולהגיד שהם לא ידעו את כל מה שאתה אומר עכשיו, אבל אני מודה שקשה לי.
למשל הנקודה לגבי טומאת לידה. אתה יודע מה מלמדים בתיכון חורב? או לפחות מה לימדו אותי,בעניין? שהטומאה מהלידה היא עקב העדר החיים שעכשיו אינם ברחם, כלומר כל טומאה היא העדר חיים, ולכן טומאת לידה היא ה"אבל" של האם על החיים שכבר אינם בתוכה. ולהגיד את האמת, אם תחשוב על זה שוב, כמה שזה נשמע מגוחך, זה נשמע מאוד אמיתי לילדה בגיל ההתבגרות, שלא ממש מבינה מהחיים שלה אבל שההורמונים שלה עובדים יפה מאוד! עכשיו אתה בא ופותח את התורה כמו שהיא בלי מחיצות ופרשני- פרשנויות שנוספו במשך הדורות ופורש את הדברים כפי שהם ואני לא יודעת את נפשי. עוד דבר שמלווה אותי מאוד חזק מרגע שהחלטנו על השינוי בחיינו הוא עצב גדול ועמוק על כל מי שמסביבנו, שעדיין "תקוע" בחצי-חצי. אני לא ממש יכולה להסביר את התחושה הזו אבל היא מטרידה אותי מאוד ועל כן אני מפצירה בך לדאוג להפצת ספרך כמה שתוכל יותר מהר.
אני יודעת מה ההלכות האלה עשו לנו, אין לתאר. ואנחנו עוד מקרה "פשוט" לא סבלנו מעודנו, תודה לאל, משום בעיות פוריות, והריון אצלנו תמיד היה בבחינת (כמעט) הזמנה מיידית לביצוע, שוב תודה לאל, אבל מה שזה גרם לחיי הנישואים שלנו!!! ועל עוד דברים שלא מן הראוי שאפרט עכשיו, אין לי מילים. ולגבי עניין דם הבתולין- זה אחד מן הניסיונות הכי קשים, ואף אחד לא מצפצף, זה משגע אותי. אז רפי אומר לי מה איכפת לך מזה עכשיו? ואני אומרת הנזק הוא טראומטי והכי מרגיז שיש על זה תילי תילים של 'ווערטים' על ימי 7 הברכות- שעושים את כל המסיבות האלה (שאני דרך- אגב אוהבת מאוד) כדי שלחתן והכלה לא יהיה כל כך קשה אחד במחיצת השני בגלל האיסור, ומצד שני מנפנפים בתירוץ של " פת בסלו" שמרגע שהיתה ביאה ראשונה, הזוג כבר יכול לכאורה לעמוד בפני כל מכשול, אילו שטויות ,אוף!.
זה מרגיז אותי אבל בעיקר אני דואגת הלאה לבנות שלי... לצד הפרקטי כמו שאמרתי מראש, פתאום כלות יתחילו להתנהג "נורמלי" ליד החתנים, אולי משם תבוא הבשורה לשאר הנשים והאנשים שדברים זזים, אבל צריך מדריכות כלות שיעיזו להדריך כך את הכלות ומי בנמצא? רק המדריכה שכתבה איתך את הכתבה לא ? או שאתה יודע על עוד מדריכות אמיצות? לגבי דם יולדת בכ"ז לא ענית לי על העניין הרפואי, למרות דם טוהר. ולמרות שזה לא אקטואלי לי כרגע, אבל זה מעניין אותי מאוד והייתי שמחה לדעת לקראת הפעם הבאה (אולי, בע"ה) איך נתנהג.
בלכ מקרה, היקף הידיעות, והשליטה שלך בחומר בהחלט מעוררת הערכה ואפילו קנאה. הלוואי עליי לדעת בפירוט רב כ"כ, מקורות ,ידיעות ומחשבות בעבודה שלי, כפי שאתה שולט בשלך!
תודה שוב תבורך,תעלה ותצליח בשם ה'
יונה
ו'או'ו!!!
אם זה קצה המזלג שלך אז אני תמהה שבעתיים איך אתה עדיין כזה רזה.... אני יושבת מול המחשב, עמוסה בעבודה ולא מצליחה להזיז את עצמי לפני שאני עונה לך, למרות שלכל הדעות אין בכך דחיפות, אבל אני מתפקעת. אז ככה.
אני אתחיל ברשותך מהסוף. מה רפי ואני חושבים על זה? ובכן, רפי יענה לך לבד כנראה. אבל אני פשוט בהלם, אין לי מילה אחרת לתאר את זה. שנים על שנים של חינוך הפוך לחלוטין!!! ואני שואלת- מחרה אחריך, באיזו חוצפה ובאיזה עוז? אני רוצה ללמד זכות על האנשים שעשו את זה במשך השנים ולהגיד שהם לא ידעו את כל מה שאתה אומר עכשיו, אבל אני מודה שקשה לי.
למשל הנקודה לגבי טומאת לידה. אתה יודע מה מלמדים בתיכון חורב? או לפחות מה לימדו אותי,בעניין? שהטומאה מהלידה היא עקב העדר החיים שעכשיו אינם ברחם, כלומר כל טומאה היא העדר חיים, ולכן טומאת לידה היא ה"אבל" של האם על החיים שכבר אינם בתוכה. ולהגיד את האמת, אם תחשוב על זה שוב, כמה שזה נשמע מגוחך, זה נשמע מאוד אמיתי לילדה בגיל ההתבגרות, שלא ממש מבינה מהחיים שלה אבל שההורמונים שלה עובדים יפה מאוד! עכשיו אתה בא ופותח את התורה כמו שהיא בלי מחיצות ופרשני- פרשנויות שנוספו במשך הדורות ופורש את הדברים כפי שהם ואני לא יודעת את נפשי. עוד דבר שמלווה אותי מאוד חזק מרגע שהחלטנו על השינוי בחיינו הוא עצב גדול ועמוק על כל מי שמסביבנו, שעדיין "תקוע" בחצי-חצי. אני לא ממש יכולה להסביר את התחושה הזו אבל היא מטרידה אותי מאוד ועל כן אני מפצירה בך לדאוג להפצת ספרך כמה שתוכל יותר מהר.
אני יודעת מה ההלכות האלה עשו לנו, אין לתאר. ואנחנו עוד מקרה "פשוט" לא סבלנו מעודנו, תודה לאל, משום בעיות פוריות, והריון אצלנו תמיד היה בבחינת (כמעט) הזמנה מיידית לביצוע, שוב תודה לאל, אבל מה שזה גרם לחיי הנישואים שלנו!!! ועל עוד דברים שלא מן הראוי שאפרט עכשיו, אין לי מילים. ולגבי עניין דם הבתולין- זה אחד מן הניסיונות הכי קשים, ואף אחד לא מצפצף, זה משגע אותי. אז רפי אומר לי מה איכפת לך מזה עכשיו? ואני אומרת הנזק הוא טראומטי והכי מרגיז שיש על זה תילי תילים של 'ווערטים' על ימי 7 הברכות- שעושים את כל המסיבות האלה (שאני דרך- אגב אוהבת מאוד) כדי שלחתן והכלה לא יהיה כל כך קשה אחד במחיצת השני בגלל האיסור, ומצד שני מנפנפים בתירוץ של " פת בסלו" שמרגע שהיתה ביאה ראשונה, הזוג כבר יכול לכאורה לעמוד בפני כל מכשול, אילו שטויות ,אוף!.
זה מרגיז אותי אבל בעיקר אני דואגת הלאה לבנות שלי... לצד הפרקטי כמו שאמרתי מראש, פתאום כלות יתחילו להתנהג "נורמלי" ליד החתנים, אולי משם תבוא הבשורה לשאר הנשים והאנשים שדברים זזים, אבל צריך מדריכות כלות שיעיזו להדריך כך את הכלות ומי בנמצא? רק המדריכה שכתבה איתך את הכתבה לא ? או שאתה יודע על עוד מדריכות אמיצות? לגבי דם יולדת בכ"ז לא ענית לי על העניין הרפואי, למרות דם טוהר. ולמרות שזה לא אקטואלי לי כרגע, אבל זה מעניין אותי מאוד והייתי שמחה לדעת לקראת הפעם הבאה (אולי, בע"ה) איך נתנהג.
בלכ מקרה, היקף הידיעות, והשליטה שלך בחומר בהחלט מעוררת הערכה ואפילו קנאה. הלוואי עליי לדעת בפירוט רב כ"כ, מקורות ,ידיעות ומחשבות בעבודה שלי, כפי שאתה שולט בשלך!
תודה שוב תבורך,תעלה ותצליח בשם ה'
יונה
שלום ד"ר רוזנק,
להלן קורותיי,
מאז ומתמיד ידעתי שהביוץ שלי הוא מוקדם יחסית (בין היום ה 10 ל11). אני מרגישה את הביוץ בכאב קל, בהפרשה מוגברת ובעיקר בתשוקה עזה! שמתעוררת בימים אלו. לאחר נישואי היה מועד הביוץ מקור תמידי למתח שכן יום הטבילה היה תמיד יומיים שלושה אחרי, (ימי הדימום היו גם יחסית ארוכים 6-7). התייעצנו עם מספר רבנים בעניין וכולם אמרו שאין אפשרות להקדים טבילה אלא לאחר את הביוץ. כשרציתי להרות הלכנו להתייעץ עם רופא שהוא גם רב, הוא נתן לי תחילה הורמון (בצורת מדבקות- אינני זוכרת את שמו) וכשזה לא עזר הוא נתן לי איקקלומין. הריתי מיד ולהפתעתי נודע לי שמדובר בהריון מרובה עוברים. לאחר התייעצויות ולבטים בשל הסיכון המובן וסיבוך קל שהיה, החלטנו על הפחתה וב"ה ילדתי בשלום. בהריונות הבאים המחזורים שלי הוארכו מעט והצלחתי להיכנס להריון באופן טבעי.
הבעיה עלתה שוב לפני כשנתיים. עדיין לא רציתי להרות אולם הרגשתי שהמחזורים שוב קצרו לכדי 22-24 יום והתשוקה בימי הביוץ גוברת. עתה כשבגרתי (עברתי את גיל ה-30), ומודעותי העצמית והזוגית גדלה, הרגשתי שהפער בין ההלכה לתפקוד הגוף שלי מעיק יותר ויש בהחלט לתת את הדעת על בעיית התשוקה בימי הביוץ ולמצוא פיתרון לתחושת התסכול המלווה כל ביוץ. באופן פרדוכסלי ביקשתי מרופא נשים שימליץ לי במקביל על כדורים לדחיית ביוץ (שישמרו על התשוקה) ואמצעי מניעה (כי עדיין לא רציתי להרות). בקשה זו עוררה גיחוך. פניתי לאחת מתלמידות החכמים, יועצת הלכה ואישה רבת פעלים. אף היא אמרה שאין פתרון הילכתי למצב ויעצה לי להשתמש בתכשירים שונים להגברת התשוקה בימים שאחרי הביוץ ובמכשור שיעזור לי לספק את תשוקתי בזמן הביוץ (הצעה שלא באה בחשבון מבחינתי).
משרציתי להרות פניתי שוב לרבנים (לפנות אליהם קודם בעניין בעיית התשוקה לא הרגשתי בנוח). אחד הרבנים אמר שאפשר להתיר את הקדמת הטבילה ביום אחד ליום ה-11, כדעת הספרדים (למרות שאיננו ספרדים) במידה ואורך המחזור ארבעה ימים, אולם המחזור שלי היה ארוך יותר.
הייתי ערה לשיח הציבורי שעלה בנושא ועקבתי אחרי הדברים אולם עדיין המשכתי לטבול בזמן. בלית ברירה ביקשתי מרופא הנשים כדורים לדחיית ביוץ. הפעם קיבלתי כדורים חלשים יותר (progynova) ונטלתי אותם, אולם הם דחו את הביוץ רק במעט וגרמו לתחושה לא טובה.
בכנס קולך שמעתי את הרצאתו של ד"ר רוזנק והרגשתי שהוא מדבר ישירות אלי. הזדהיתי עם כל מילה שנאמרה, התרגשתי להסבריו ההגיוניים והסכמתי עם האמת שבדבריו. לאחר ההרצאה החלטנו בעלי ואני שאכן התשובה היא טבילה מוקדמת. הפסקתי את נטילת הכדורים, טבלתי מוקדם יותר וב"ה הריתי מיד!
מאז ומתמיד ידעתי שהביוץ שלי הוא מוקדם יחסית (בין היום ה 10 ל11). אני מרגישה את הביוץ בכאב קל, בהפרשה מוגברת ובעיקר בתשוקה עזה! שמתעוררת בימים אלו. לאחר נישואי היה מועד הביוץ מקור תמידי למתח שכן יום הטבילה היה תמיד יומיים שלושה אחרי, (ימי הדימום היו גם יחסית ארוכים 6-7). התייעצנו עם מספר רבנים בעניין וכולם אמרו שאין אפשרות להקדים טבילה אלא לאחר את הביוץ. כשרציתי להרות הלכנו להתייעץ עם רופא שהוא גם רב, הוא נתן לי תחילה הורמון (בצורת מדבקות- אינני זוכרת את שמו) וכשזה לא עזר הוא נתן לי איקקלומין. הריתי מיד ולהפתעתי נודע לי שמדובר בהריון מרובה עוברים. לאחר התייעצויות ולבטים בשל הסיכון המובן וסיבוך קל שהיה, החלטנו על הפחתה וב"ה ילדתי בשלום. בהריונות הבאים המחזורים שלי הוארכו מעט והצלחתי להיכנס להריון באופן טבעי.
הבעיה עלתה שוב לפני כשנתיים. עדיין לא רציתי להרות אולם הרגשתי שהמחזורים שוב קצרו לכדי 22-24 יום והתשוקה בימי הביוץ גוברת. עתה כשבגרתי (עברתי את גיל ה-30), ומודעותי העצמית והזוגית גדלה, הרגשתי שהפער בין ההלכה לתפקוד הגוף שלי מעיק יותר ויש בהחלט לתת את הדעת על בעיית התשוקה בימי הביוץ ולמצוא פיתרון לתחושת התסכול המלווה כל ביוץ. באופן פרדוכסלי ביקשתי מרופא נשים שימליץ לי במקביל על כדורים לדחיית ביוץ (שישמרו על התשוקה) ואמצעי מניעה (כי עדיין לא רציתי להרות). בקשה זו עוררה גיחוך. פניתי לאחת מתלמידות החכמים, יועצת הלכה ואישה רבת פעלים. אף היא אמרה שאין פתרון הילכתי למצב ויעצה לי להשתמש בתכשירים שונים להגברת התשוקה בימים שאחרי הביוץ ובמכשור שיעזור לי לספק את תשוקתי בזמן הביוץ (הצעה שלא באה בחשבון מבחינתי).
משרציתי להרות פניתי שוב לרבנים (לפנות אליהם קודם בעניין בעיית התשוקה לא הרגשתי בנוח). אחד הרבנים אמר שאפשר להתיר את הקדמת הטבילה ביום אחד ליום ה-11, כדעת הספרדים (למרות שאיננו ספרדים) במידה ואורך המחזור ארבעה ימים, אולם המחזור שלי היה ארוך יותר.
הייתי ערה לשיח הציבורי שעלה בנושא ועקבתי אחרי הדברים אולם עדיין המשכתי לטבול בזמן. בלית ברירה ביקשתי מרופא הנשים כדורים לדחיית ביוץ. הפעם קיבלתי כדורים חלשים יותר (progynova) ונטלתי אותם, אולם הם דחו את הביוץ רק במעט וגרמו לתחושה לא טובה.
בכנס קולך שמעתי את הרצאתו של ד"ר רוזנק והרגשתי שהוא מדבר ישירות אלי. הזדהיתי עם כל מילה שנאמרה, התרגשתי להסבריו ההגיוניים והסכמתי עם האמת שבדבריו. לאחר ההרצאה החלטנו בעלי ואני שאכן התשובה היא טבילה מוקדמת. הפסקתי את נטילת הכדורים, טבלתי מוקדם יותר וב"ה הריתי מיד!
שלום ד"ר רוזנק,
נתקלתי במאמרך שהתפרסם ב'דעות' בסיון תשמ"ז, וברצוני להודות לך ולחזק את ידך. כיום, אני נשואה כמעט חצי שנה, ואני מוצאת בתוכי המון זעם, כאב ועלבון כלפי אלוקים, כלפי הרבנים וכלפי בנות ישראל שקיבלו על עצמן את הלכות הנידות שכיום אני מקיימת. גם לי יש מחזור קצר (21-28 יום, אך רק לעיתים רחוקות הוא מתארך אל מעבר ליום 26). עובדה זו יוצרת המון מתח סביב נושא ה"הפסק" וה"נקיים", המון בכי, המון לחץ, והמון ריצות לרבנים עם "עדים" שונים. פעם חשבתי שהפעם הראשונה שתהיה לי "בדיקה פנימית" תהיה לפני הלידה, והייתי מוכנה להתעקש על זה. עכשיו, אחרי חצי שנה של נישואין, הספקתי להגיע שלוש פעמים ל"בודקת טהרה", ללא סיבה מלבד העובדה שאני לא מוכנה לוותר על יום אחד של היתר. מיותר לפרט את המתח שנוצר בבית כתוצאה מזה, ואת הכאב שלי ושל בעלי שעומד מנגד חסר אונים. כשלמדתי לקראת החתונה, נשבעתי לעצמי שאעשה כל דבר על-מנת להיות עם בעלי כמה שאפשר, גם אם זה כולל להגיע לרבנים עם שאלות אינטימיות, גם אם זה כולל להגיע ל"בודקות". לאחרונה החלטנו שאנחנו לא יכולים להמשיך כך יותר, וקבענו תור לרופאת נשים, מתוך הנחה שהיא תיתן לי גלולות כלשהן. אחרי קריאת המאמרים, ברור לי שאני לא מוכנה לקחת גלולות בשום אופן, ו"לעשות כל דבר בשביל להיות יחד" מקבל כיוון חדש. איני רואה סיבה לקבל טיפול תרופתי או להיות מורחקת מבעלי במשך שני שליש מחיי. החלטנו שאחרי התור, לכשנשמע מהרופאה מה יש לה להציע, נפנה לרב שלנו ונדרוש פתרון (ומשם הלאה לרבנים אחרים במקרה הצורך).
תודה שוב,
מ.ק.
נתקלתי במאמרך שהתפרסם ב'דעות' בסיון תשמ"ז, וברצוני להודות לך ולחזק את ידך. כיום, אני נשואה כמעט חצי שנה, ואני מוצאת בתוכי המון זעם, כאב ועלבון כלפי אלוקים, כלפי הרבנים וכלפי בנות ישראל שקיבלו על עצמן את הלכות הנידות שכיום אני מקיימת. גם לי יש מחזור קצר (21-28 יום, אך רק לעיתים רחוקות הוא מתארך אל מעבר ליום 26). עובדה זו יוצרת המון מתח סביב נושא ה"הפסק" וה"נקיים", המון בכי, המון לחץ, והמון ריצות לרבנים עם "עדים" שונים. פעם חשבתי שהפעם הראשונה שתהיה לי "בדיקה פנימית" תהיה לפני הלידה, והייתי מוכנה להתעקש על זה. עכשיו, אחרי חצי שנה של נישואין, הספקתי להגיע שלוש פעמים ל"בודקת טהרה", ללא סיבה מלבד העובדה שאני לא מוכנה לוותר על יום אחד של היתר. מיותר לפרט את המתח שנוצר בבית כתוצאה מזה, ואת הכאב שלי ושל בעלי שעומד מנגד חסר אונים. כשלמדתי לקראת החתונה, נשבעתי לעצמי שאעשה כל דבר על-מנת להיות עם בעלי כמה שאפשר, גם אם זה כולל להגיע לרבנים עם שאלות אינטימיות, גם אם זה כולל להגיע ל"בודקות". לאחרונה החלטנו שאנחנו לא יכולים להמשיך כך יותר, וקבענו תור לרופאת נשים, מתוך הנחה שהיא תיתן לי גלולות כלשהן. אחרי קריאת המאמרים, ברור לי שאני לא מוכנה לקחת גלולות בשום אופן, ו"לעשות כל דבר בשביל להיות יחד" מקבל כיוון חדש. איני רואה סיבה לקבל טיפול תרופתי או להיות מורחקת מבעלי במשך שני שליש מחיי. החלטנו שאחרי התור, לכשנשמע מהרופאה מה יש לה להציע, נפנה לרב שלנו ונדרוש פתרון (ומשם הלאה לרבנים אחרים במקרה הצורך).
תודה שוב,
מ.ק.
דני
אני בכלל לא מתפלא מהאיומים של הרב בורשטיין. תגובתו בהצופה הייתה ללא תוכן.
האם הוויכוח שלך עם הרב ביגמן מופיע בדפי "דעות" גם באתר שלהם?
הזכרת את המלחמות על השמיטה. בדיוק חשבתי על ההשוואה בין היחס של הרבנים לקיום השמיטה בימינו והגישה לחומרת רבי זירא.
המשמעות של היתר מכירה היא שאת השמיטה לא מקיימים היום. במקום למצוא פיתרון כלכלי שכוללת את כלל הציבור כדי לאפשר לחקלאים לקיים את מצוות השמיטה בצורה אמיתית רבני הציונות הדתית ממשיכים להצדיק את הצורך בהיתר מכירה. היתר מכירה מבוסס על זה שמצוות השמיטה כיום היא מדרבנן. בעצם שמיטה היא מצווה מן התורה רק שמבחינה טכנית נחשבת לדרבנן כיום על פי רוב הפוסקים. רבני הציונות הדתית מדגישים כל הזמן שהשמיטה כיום רק! מדרבנן.
חומרת רבי זירא באמת רק מדרבנן או אפילו פחות מזה. אין לחומרת רבי זירא שום מקור מן התורה ואין לה שום הגיון כיום. אבל למרות הבעיות הרציניות שהחומרה גורמת, הרבנים לא מוכנים אפילו לדון בה. מה ההבדל בין השמיטה וחומרת רבי זירא? את חומרות הנידה נשים קיימו ב-1500 שנה האחרונים. לכן הרבנים מעדיפים לתת טיפול תרופתי להעקרות ההלכתית מאשר לבטל את החומרה. את השמיטה עם ישראל לא קיים באלפיים השנים האחרונות. אז לא נורא אם לא נקיים את השמיטה עוד 2000 שנה. הרבנים מעדיפים לשמור על המצב הגלותי שקיים.
ברוך
אני בכלל לא מתפלא מהאיומים של הרב בורשטיין. תגובתו בהצופה הייתה ללא תוכן.
האם הוויכוח שלך עם הרב ביגמן מופיע בדפי "דעות" גם באתר שלהם?
הזכרת את המלחמות על השמיטה. בדיוק חשבתי על ההשוואה בין היחס של הרבנים לקיום השמיטה בימינו והגישה לחומרת רבי זירא.
המשמעות של היתר מכירה היא שאת השמיטה לא מקיימים היום. במקום למצוא פיתרון כלכלי שכוללת את כלל הציבור כדי לאפשר לחקלאים לקיים את מצוות השמיטה בצורה אמיתית רבני הציונות הדתית ממשיכים להצדיק את הצורך בהיתר מכירה. היתר מכירה מבוסס על זה שמצוות השמיטה כיום היא מדרבנן. בעצם שמיטה היא מצווה מן התורה רק שמבחינה טכנית נחשבת לדרבנן כיום על פי רוב הפוסקים. רבני הציונות הדתית מדגישים כל הזמן שהשמיטה כיום רק! מדרבנן.
חומרת רבי זירא באמת רק מדרבנן או אפילו פחות מזה. אין לחומרת רבי זירא שום מקור מן התורה ואין לה שום הגיון כיום. אבל למרות הבעיות הרציניות שהחומרה גורמת, הרבנים לא מוכנים אפילו לדון בה. מה ההבדל בין השמיטה וחומרת רבי זירא? את חומרות הנידה נשים קיימו ב-1500 שנה האחרונים. לכן הרבנים מעדיפים לתת טיפול תרופתי להעקרות ההלכתית מאשר לבטל את החומרה. את השמיטה עם ישראל לא קיים באלפיים השנים האחרונות. אז לא נורא אם לא נקיים את השמיטה עוד 2000 שנה. הרבנים מעדיפים לשמור על המצב הגלותי שקיים.
ברוך
מודעות נשית קדושה אמיתית
ראיתי פרסום של שיעור בנושא חומרת דרבי זיירא, בבית הכנסת באזור שלנו בשיתוף הרב בני לאו וד"ר רוזנק. בעלי ואני מאד התרגשנו שסוף סוף מתחילים לדבר על הדברים הכי אמיתיים, פנימיים ולעיתים קשים ומתסכלים. המפגש היה אדיר! פשוט שיח. מה שלא תמיד מקבלים בשיעורים תורניים. הקהל היה מגוון: גברים ונשים, רווקים ונשואים מכל הגילאים שהדבר נוגע לליבם. הרב בני פתח בסיפור על שתי נשים שהיו אצלו, לאחת נתן התר לטבול בתוך השבעה נקיים וכשמסיימת את הנקיים ולשנייה לא נתן התר זה. הרב לא הרחיב את פרטי המקרים כך שלא ניתן לנו זכות להסיק מכך שהדבר נפוץ, או שמותר לנו להתיר לעצמנו דבר כזה. אך הופתעתי לשמחתי למשמע השינוי הגדול. שיש יוצאים מהכלל.
אחריו דיבר ד"ר רוזנק, הביע בצורה מאד ברורה, נחרצת את הכאב שלו בנושא. כשרואה נשים שיום הביוץ שלהם חל בתוך שבעת הנקיים ועליהם ליטול כדור שידחה את הביוץ "המקדים" כביכול שלהם. וכדור זה שעליו לתת להן הוא לעיתים מסכן את בריאות האישה. במקום שההלכה או בנות ישראל ימצאו דרכים לקבל את מציאות התהליכים הגופניים המתחוללים בהן בלי התערבות כימית הפוגעת בהן. הוא טוען כי נשים רבות לא מצליחות להורות עקב ההלכות הנ"ל ובכך אנו מחטיאים את מטרתנו. (שמחתי לפגוש בו גם בכנס של קולך בו השמיע את דבריו הנחרצים שוב.)
ניגשתי לרב לאחר השיעור ואמרתי לו שאני חשה הזדהות עצומה עם הנאמר היות ותקופת המחזור שלי נע בין 27-30 יום. וימי הדימום הם 7-8 ימים. ושבכך אני עלולה לפספס את יום הביוץ שלי. הרב אמר שאין שום סיבה שאישה בריאה לא תתחיל לספור אחרי 5 ימים! ושישמח לראות עד שלי אחרי 5 ימים ולפסוק, יכול להיות שאיני יודעת לפסוק לעצמי. נדהמתי, הרי שלימדוני שרק כאשר העד לבן לגמרי הרי הוא כשר ושאין מקום לדיון בכלל. הרב הופתע ואמר שיש צבעים מותרים!! בהזדמנות הראשונה שלי שלחתי לו את העדים שבראייה שלי היו חומים ולעולם לא הייתי מתירה לעצמי להתחיל לספור באותו ערב. אך תשובתו הייתה חיובית! הם בסדר! וכך הורדתי עוד 3 ימים מיותרים של ספירה מוטעית.
לאחר חודשיים ברוך ה' ישתבח שמו הגדול הריתי!
ישבתי בביתי מהרהרת בנושא המתחדש.. וחושבת על חברותי שוודאי אינם יודעות שהדברים יותר פשוטים.. החלטתי להתקשר לחברה שנשואה כבר שנתיים וחצי ואינה הרה, לקחתי בחשבון שאולי אינם מנסים אך הרגשתי צורך ומחויבות לפחות להפיץ את הבשורה. לשמחתי- היא הקשיבה ובכתה, ולצערי –צדקתי. שאלתי הראשונה הייתה רק תגידי לי באיזה יום את מתחילה לספור? אח"כ אספר לך.. 8-9 ימים אחרי הדימום היא ענתה, ומה תקופת המחזור שלך? 28 יום ענתה בברור. הרי שיום הביוץ שלה חל ביום ה14 והוא בתוך הימים הנקיים וקדושים בהם היא פרושה מבעלה..
עלי לציין כמה פרטים חשובים מאד! אני חשה כי ההדרכות שלנו לא מדייקות, (הדרכת כלה או בספרים) ממה ששמעתי מפי חברותי שרק כאשר העד לבן מתחילים לספור, אינו נכון.
1.יש צבעים מותרים איני רוצה לומר בדיוק שהרי איני בקיעה, אך לא רק לבן מותר. יש צבעים הנראים לנו טמאים אך טהורים. וזהו מיתוס שכל אישה נשואה שקוראת זאת שתפנים ולא תתבייש ותראה עד גם אם לה נראה שזה טמא. טבעי לנו יותר להחמיר עם עצמנו. כדי לנקות מצפון אך מה עם המצפון שאנו מרחיקות עצמנו מבעלנו עוד 3 ימים?? או שאיננו הרות עקב כך?? שלא נתבייש לשאול, אסור לי לפסוק לעצמי אך לשאול מותר. (ולעיתים לאחר 3 פעמים של אותה פסיקה תוכלי כבר לזהות בעצמך את הצבע המותר)
2.כדי שכל מה שנאמר לעיל יתפוס, יש כמה שלבים. ביום הרביעי לדימום שלך תנסי קצת לשתוף את המקום ( אך בזהירות! ד"ר רוזנק חידש לי שהרבה מים באזור גורם לפטרייה, זה כשלעצמו גם חידוש ואחד הסודות שעדיין חוסכים מאתנו ואנו מגלים על בשרנו או בזכות שיעור טוב בכנס בקולך.. ) במים וגם תנקי בפנים ע"י כמה עדים בתנועות סיבוביות ובעדינות לא לפצוע ורק אח"כ תעשי הפסק ואולי זה קצת יפחית את מה שנראה לנו אסור אך רק שאריות ולא דם ממש מהרחם.
3.שמעתי שיש הקלות לנשים שיודעות שרואות צבע מסוים כמה ימים אחרי היום החמישי יכולות לעשות הפסק טהרה, מוח דחוק ומיד לשים תחתונים צבעונים (או תחתוניות שחורות) כדי להימנע ממראות מסוימים. שוב כל אחת צריכה לברר זאת אישית. אך זה קיים ונפוץ אפילו.
4.שוב במצבים הדומים יש אפשרות לבדוק רק ביום הראשון והשביעי בלי בדיקות באמצע, שגם עלול להקל על המצב. לסיכום: אני מגיעה מהמסורת היהודית. אני חרדה ואוהבת לדבר ה'. אני רוצה את דבר ה' . רק קדושה אמיתית יכולה להוליד נשמה. טהרת המשפחה היא הדבר האלוקי הכי נשגב. חיבור אמיתי אוהב וטהור יכול להגיע רק מתוך טהרת המשפחה ותו לא!! בקשתי היא אחת ואמת! נשים תבררנה, נקשיב לגופנו לנשמתנו, הרי שה' ברא אותנו חזקות ובריאות. נשתדל לפחות לברר כל דבר ולהבין בעומק שהריחוק על מנת לקרב. המטרה היא הקירוב האחדות ההמשך.. יש רבנים המשתדלים לעשות הכול על מנת להתיר אישה לבעלה. זהו מושג נפוץ. "להתיר אישה לבעלה! ניתן להם את הכלים, אין פה בושה כי אם דרישת האמת והשלום.
ותודה רבה גם לד"ר רוזנק שנלחם בשבילינו,ששמח בשמחתי ומלווה אותי בהריוני.
ראיתי פרסום של שיעור בנושא חומרת דרבי זיירא, בבית הכנסת באזור שלנו בשיתוף הרב בני לאו וד"ר רוזנק. בעלי ואני מאד התרגשנו שסוף סוף מתחילים לדבר על הדברים הכי אמיתיים, פנימיים ולעיתים קשים ומתסכלים. המפגש היה אדיר! פשוט שיח. מה שלא תמיד מקבלים בשיעורים תורניים. הקהל היה מגוון: גברים ונשים, רווקים ונשואים מכל הגילאים שהדבר נוגע לליבם. הרב בני פתח בסיפור על שתי נשים שהיו אצלו, לאחת נתן התר לטבול בתוך השבעה נקיים וכשמסיימת את הנקיים ולשנייה לא נתן התר זה. הרב לא הרחיב את פרטי המקרים כך שלא ניתן לנו זכות להסיק מכך שהדבר נפוץ, או שמותר לנו להתיר לעצמנו דבר כזה. אך הופתעתי לשמחתי למשמע השינוי הגדול. שיש יוצאים מהכלל.
אחריו דיבר ד"ר רוזנק, הביע בצורה מאד ברורה, נחרצת את הכאב שלו בנושא. כשרואה נשים שיום הביוץ שלהם חל בתוך שבעת הנקיים ועליהם ליטול כדור שידחה את הביוץ "המקדים" כביכול שלהם. וכדור זה שעליו לתת להן הוא לעיתים מסכן את בריאות האישה. במקום שההלכה או בנות ישראל ימצאו דרכים לקבל את מציאות התהליכים הגופניים המתחוללים בהן בלי התערבות כימית הפוגעת בהן. הוא טוען כי נשים רבות לא מצליחות להורות עקב ההלכות הנ"ל ובכך אנו מחטיאים את מטרתנו. (שמחתי לפגוש בו גם בכנס של קולך בו השמיע את דבריו הנחרצים שוב.)
ניגשתי לרב לאחר השיעור ואמרתי לו שאני חשה הזדהות עצומה עם הנאמר היות ותקופת המחזור שלי נע בין 27-30 יום. וימי הדימום הם 7-8 ימים. ושבכך אני עלולה לפספס את יום הביוץ שלי. הרב אמר שאין שום סיבה שאישה בריאה לא תתחיל לספור אחרי 5 ימים! ושישמח לראות עד שלי אחרי 5 ימים ולפסוק, יכול להיות שאיני יודעת לפסוק לעצמי. נדהמתי, הרי שלימדוני שרק כאשר העד לבן לגמרי הרי הוא כשר ושאין מקום לדיון בכלל. הרב הופתע ואמר שיש צבעים מותרים!! בהזדמנות הראשונה שלי שלחתי לו את העדים שבראייה שלי היו חומים ולעולם לא הייתי מתירה לעצמי להתחיל לספור באותו ערב. אך תשובתו הייתה חיובית! הם בסדר! וכך הורדתי עוד 3 ימים מיותרים של ספירה מוטעית.
לאחר חודשיים ברוך ה' ישתבח שמו הגדול הריתי!
ישבתי בביתי מהרהרת בנושא המתחדש.. וחושבת על חברותי שוודאי אינם יודעות שהדברים יותר פשוטים.. החלטתי להתקשר לחברה שנשואה כבר שנתיים וחצי ואינה הרה, לקחתי בחשבון שאולי אינם מנסים אך הרגשתי צורך ומחויבות לפחות להפיץ את הבשורה. לשמחתי- היא הקשיבה ובכתה, ולצערי –צדקתי. שאלתי הראשונה הייתה רק תגידי לי באיזה יום את מתחילה לספור? אח"כ אספר לך.. 8-9 ימים אחרי הדימום היא ענתה, ומה תקופת המחזור שלך? 28 יום ענתה בברור. הרי שיום הביוץ שלה חל ביום ה14 והוא בתוך הימים הנקיים וקדושים בהם היא פרושה מבעלה..
עלי לציין כמה פרטים חשובים מאד! אני חשה כי ההדרכות שלנו לא מדייקות, (הדרכת כלה או בספרים) ממה ששמעתי מפי חברותי שרק כאשר העד לבן מתחילים לספור, אינו נכון.
1.יש צבעים מותרים איני רוצה לומר בדיוק שהרי איני בקיעה, אך לא רק לבן מותר. יש צבעים הנראים לנו טמאים אך טהורים. וזהו מיתוס שכל אישה נשואה שקוראת זאת שתפנים ולא תתבייש ותראה עד גם אם לה נראה שזה טמא. טבעי לנו יותר להחמיר עם עצמנו. כדי לנקות מצפון אך מה עם המצפון שאנו מרחיקות עצמנו מבעלנו עוד 3 ימים?? או שאיננו הרות עקב כך?? שלא נתבייש לשאול, אסור לי לפסוק לעצמי אך לשאול מותר. (ולעיתים לאחר 3 פעמים של אותה פסיקה תוכלי כבר לזהות בעצמך את הצבע המותר)
2.כדי שכל מה שנאמר לעיל יתפוס, יש כמה שלבים. ביום הרביעי לדימום שלך תנסי קצת לשתוף את המקום ( אך בזהירות! ד"ר רוזנק חידש לי שהרבה מים באזור גורם לפטרייה, זה כשלעצמו גם חידוש ואחד הסודות שעדיין חוסכים מאתנו ואנו מגלים על בשרנו או בזכות שיעור טוב בכנס בקולך.. ) במים וגם תנקי בפנים ע"י כמה עדים בתנועות סיבוביות ובעדינות לא לפצוע ורק אח"כ תעשי הפסק ואולי זה קצת יפחית את מה שנראה לנו אסור אך רק שאריות ולא דם ממש מהרחם.
3.שמעתי שיש הקלות לנשים שיודעות שרואות צבע מסוים כמה ימים אחרי היום החמישי יכולות לעשות הפסק טהרה, מוח דחוק ומיד לשים תחתונים צבעונים (או תחתוניות שחורות) כדי להימנע ממראות מסוימים. שוב כל אחת צריכה לברר זאת אישית. אך זה קיים ונפוץ אפילו.
4.שוב במצבים הדומים יש אפשרות לבדוק רק ביום הראשון והשביעי בלי בדיקות באמצע, שגם עלול להקל על המצב. לסיכום: אני מגיעה מהמסורת היהודית. אני חרדה ואוהבת לדבר ה'. אני רוצה את דבר ה' . רק קדושה אמיתית יכולה להוליד נשמה. טהרת המשפחה היא הדבר האלוקי הכי נשגב. חיבור אמיתי אוהב וטהור יכול להגיע רק מתוך טהרת המשפחה ותו לא!! בקשתי היא אחת ואמת! נשים תבררנה, נקשיב לגופנו לנשמתנו, הרי שה' ברא אותנו חזקות ובריאות. נשתדל לפחות לברר כל דבר ולהבין בעומק שהריחוק על מנת לקרב. המטרה היא הקירוב האחדות ההמשך.. יש רבנים המשתדלים לעשות הכול על מנת להתיר אישה לבעלה. זהו מושג נפוץ. "להתיר אישה לבעלה! ניתן להם את הכלים, אין פה בושה כי אם דרישת האמת והשלום.
ותודה רבה גם לד"ר רוזנק שנלחם בשבילינו,ששמח בשמחתי ומלווה אותי בהריוני.
מתוך שיחה אקראית במקום עבודתי בנושא "עקרות הלכתית" ומשמעותה באוכלוסייה שומרת טהרת המשפחה על גווניה, העמקתי את ידיעותיי ע"י קריאת מאמריו של ד"ר רוזנק בנושא ועובדות אלו הובילו לתוצאה של כתיבת שורות אלו.
אין ספק שכל דמות מקצועית בפן רפואי ו/או ההלכתי שיש לאל בידה לסייע בהובלת מהלך מקדם לצרכי אותן נשים "נפגעות" עקרות מסוג זה חייבים לעשות כל אשר ביכולתם.
מתוקף מקצועי (כמיילדת מזה 20 שנה) ועקב העובדה שמקום מגורי הינו באזור שכונתי קהילתי דתי לאומי, קבעתי לי כגמ"ח אנושי קטן לסייע לנשים במהלך טיפולי פריון הזקוקות להזרקות בזמנים בלתי שגרתיים וכן להיות הלם אוזן קשבת ויועצת, דבר אשר חשף אותי למודעות גבוהה לעובר על אותם זוגות במהלך טיפולים אלו.
עדה הייתי לשבעה מדורי הגהנום אשר איתם מתמודדים זוגות צעירים, שכל רצונם וכמיהתם הינה הגשמת פסגת הזוגיות – הורות.
אחד המקרים הקשים ביותר לו הייתי עדה הינו זוג צעיר אשר החלו את הקריירה המילדותית שלהם בהריון ספונטאני ותקין, ולאחר כשנתיים כאשר רצו להביא ילד נוסף לאוויר העולם ודבר זה לא עלה בידם (עקב ביוץ מוקדם שלא תאם תאריך טבילה) נאלצו להיכנס למערך טיפולי פריון המובנים על זריקות הורמונים ורגעים אשר היו אמורים להיות ייחודיים רק להם הפכו להיות חלק טכני וסינטטי.
אותם טיפולים יצרו משבר נפשי קשה אצל האישה אשר גרמו לשינויים קשים באישיות עם התקפי חרדה, עד לצורך הפסקת הטיפול באופן זמני ושילוב טיפול פסיכיאטרי. ולאחר פסק זמן המשיכו את הטיפול כאשר שני בני הזוג ומשפחותיהם לוקחים על עצמם את הסיכון לאפשרות של משבר נפשי נוסף.
אין ספק שבמידה והבסיס לזוגיות והבשלות הרגשית לא היו מספיק יציבים אצל זוג זה היו הם מוצאים את עצמם ברבנות, ובהליכי גירושין. אך הם נרתמו למטרה ואכן לאחר 4 שנות טיפול אשר גזלו אנרגיות נפשיות, פיזיות וכלכליות והותירו סדקים עמוקים ביותר במערכת המשפחתית זכו הזוג לפרי בטן וזכו לילד נוסף. הכאב העז בסיפור זה הינו שאותו זוג גמר אומר שהם לא מהמרים שנית בתוכנית טיפול שכזו נותרו עם שני ילדים והחליטו לאחר מספר שנים להרחיב את המשפחה ע"י אימוץ ולא סיכון של טיפולי פריון היכולים לגרום להם להתמוטטות כללית, הרס ואובדן כל התא המשפחתי.
אין ספק שהקדמה בטיפולי הפריון אמנם מקדמת את צרכי הזוגות לפיתרון בעיית העקרות אך אף אחד לא נמצא שם איתם על מנת לראות מה הם עוברים? מה גודל ההימור שהם לוקחים על עצמם בקטע הזוגי? ומה המחיר שתשלמנה אותן נשים מטופלות בגיל מאוחר עקב אותם טיפולים?! כאשר בעצם צריך פתיחות מחשבתית הלכתית על מנת לאפשר לדברים להתנהל אחרת!
ע.ע
אין ספק שכל דמות מקצועית בפן רפואי ו/או ההלכתי שיש לאל בידה לסייע בהובלת מהלך מקדם לצרכי אותן נשים "נפגעות" עקרות מסוג זה חייבים לעשות כל אשר ביכולתם.
מתוקף מקצועי (כמיילדת מזה 20 שנה) ועקב העובדה שמקום מגורי הינו באזור שכונתי קהילתי דתי לאומי, קבעתי לי כגמ"ח אנושי קטן לסייע לנשים במהלך טיפולי פריון הזקוקות להזרקות בזמנים בלתי שגרתיים וכן להיות הלם אוזן קשבת ויועצת, דבר אשר חשף אותי למודעות גבוהה לעובר על אותם זוגות במהלך טיפולים אלו.
עדה הייתי לשבעה מדורי הגהנום אשר איתם מתמודדים זוגות צעירים, שכל רצונם וכמיהתם הינה הגשמת פסגת הזוגיות – הורות.
אחד המקרים הקשים ביותר לו הייתי עדה הינו זוג צעיר אשר החלו את הקריירה המילדותית שלהם בהריון ספונטאני ותקין, ולאחר כשנתיים כאשר רצו להביא ילד נוסף לאוויר העולם ודבר זה לא עלה בידם (עקב ביוץ מוקדם שלא תאם תאריך טבילה) נאלצו להיכנס למערך טיפולי פריון המובנים על זריקות הורמונים ורגעים אשר היו אמורים להיות ייחודיים רק להם הפכו להיות חלק טכני וסינטטי.
אותם טיפולים יצרו משבר נפשי קשה אצל האישה אשר גרמו לשינויים קשים באישיות עם התקפי חרדה, עד לצורך הפסקת הטיפול באופן זמני ושילוב טיפול פסיכיאטרי. ולאחר פסק זמן המשיכו את הטיפול כאשר שני בני הזוג ומשפחותיהם לוקחים על עצמם את הסיכון לאפשרות של משבר נפשי נוסף.
אין ספק שבמידה והבסיס לזוגיות והבשלות הרגשית לא היו מספיק יציבים אצל זוג זה היו הם מוצאים את עצמם ברבנות, ובהליכי גירושין. אך הם נרתמו למטרה ואכן לאחר 4 שנות טיפול אשר גזלו אנרגיות נפשיות, פיזיות וכלכליות והותירו סדקים עמוקים ביותר במערכת המשפחתית זכו הזוג לפרי בטן וזכו לילד נוסף. הכאב העז בסיפור זה הינו שאותו זוג גמר אומר שהם לא מהמרים שנית בתוכנית טיפול שכזו נותרו עם שני ילדים והחליטו לאחר מספר שנים להרחיב את המשפחה ע"י אימוץ ולא סיכון של טיפולי פריון היכולים לגרום להם להתמוטטות כללית, הרס ואובדן כל התא המשפחתי.
אין ספק שהקדמה בטיפולי הפריון אמנם מקדמת את צרכי הזוגות לפיתרון בעיית העקרות אך אף אחד לא נמצא שם איתם על מנת לראות מה הם עוברים? מה גודל ההימור שהם לוקחים על עצמם בקטע הזוגי? ומה המחיר שתשלמנה אותן נשים מטופלות בגיל מאוחר עקב אותם טיפולים?! כאשר בעצם צריך פתיחות מחשבתית הלכתית על מנת לאפשר לדברים להתנהל אחרת!
ע.ע
היתה לי ההזדמנות לקרוא את מאמרו המעניין של ד"ר דניאל רוזנק בעניין בעיית "העקרות ההלכתית", בעיה שאנו שומעים עליה כל פעם ביתר שאת. אני מכירה באופן אישי לפחות ארבע נשים הסובלות מבעיה זו, ובהתחשב בכך שאיני רופאה ושאין זה נושא שנהוג לדבר עליו עם כל אחד – בשל החשש והאינטימיות שכרוכים בדבר – זה נראה לי מספר לא-מבוטל.
שתיים מבין הנשים האלה היו נתונות לטיפול הורמונאלי לתקופות ממושכות, טיפול אשר גרם לנשים אלה לקשיים נלווים רבים, כגון מצבי דיכאון, כאבי ראש, עלייה במשקל וכד'. בשני המקרים האחרים, קיבלו הנשים טיפול ותוך זמן קצר יכלו להיכנס להריון.
למעשה, אני חווה את אותה בעיה בדיוק, שבה ימי הפוריות ("הביוץ") אינם תואמים לימי הטהרה, מה שמוביל לחוסר היכולת להיכנס להריון בדרכים טבעיות. רופאי האישי התנגד נמרצות לטיפול ההורמונאלי, והסביר לי בפירוט את דעתו ביחס לחסרונות הכרוכים בטיפול זה.
עקב כך, החלטתי להתייעץ עם "יועצת נישואין לטהרת המשפחה" אשר הציעה לי לקחת תרופה טבעית (אלטרנטיבית???), ובירכה על החלטתו הנבונה של הרופא שלי, שלא לתת לי את ההורמונים. מי יודע אם יש להלכה תשובה כלשהי לבעיה שלי, או שנגזר עלי פשוט להשלים עם מצבי?
בברכה ובתודה רבה,
סילביה, ירושלים
שתיים מבין הנשים האלה היו נתונות לטיפול הורמונאלי לתקופות ממושכות, טיפול אשר גרם לנשים אלה לקשיים נלווים רבים, כגון מצבי דיכאון, כאבי ראש, עלייה במשקל וכד'. בשני המקרים האחרים, קיבלו הנשים טיפול ותוך זמן קצר יכלו להיכנס להריון.
למעשה, אני חווה את אותה בעיה בדיוק, שבה ימי הפוריות ("הביוץ") אינם תואמים לימי הטהרה, מה שמוביל לחוסר היכולת להיכנס להריון בדרכים טבעיות. רופאי האישי התנגד נמרצות לטיפול ההורמונאלי, והסביר לי בפירוט את דעתו ביחס לחסרונות הכרוכים בטיפול זה.
עקב כך, החלטתי להתייעץ עם "יועצת נישואין לטהרת המשפחה" אשר הציעה לי לקחת תרופה טבעית (אלטרנטיבית???), ובירכה על החלטתו הנבונה של הרופא שלי, שלא לתת לי את ההורמונים. מי יודע אם יש להלכה תשובה כלשהי לבעיה שלי, או שנגזר עלי פשוט להשלים עם מצבי?
בברכה ובתודה רבה,
סילביה, ירושלים
שלום ד"ר רוזנק,
ראשית, יישר כוח על מאמרך החשוב ב"דעות". בעניין זה יש אמירה חשובה ביותר של הרב ישראל גוסטמן, ראש ישיבת "נצח ישראל", בסוף ספרו "קונטרס שיעורים" על מסת קידושין. מורי, בעל המוסר הגדול הרב שלמה ולבה, הגדיר את הרב גוסטמאן כאחד מחמש הגדולים שהיו נחשבים כך גם לפני השואה ואדמו"רים שונים שדיברתי איתם דיברו עליו בהערכה עצומה. הסופר חיים סבתו כותב עליו ב"עפעפי שחר" ש"נבהלו חכמי ישראל משכלו החריף (עמ' 45). הרב גוסטמאן כותב שם שכיוון שהחומרא שהחמירו בנות ישראל היא חומרא בעלמא, מנהג ולגא תקנת חכמים, אזי שי מקום להקל בה ביותר ואין בה משום לאו ד"לא תסור" וכל המתחייב מכך.
מדהים שאותם חוגים המוכנים להתיר ספק כרת של כניסה למקדש בטומאה מגינים בחירוף נפש על חומרא של בנות ישראל, עד כדי ביטול מצוות פריה ורבייה, והלוואי שהיו קשובים לבנות ישראל בהווה ולא רק בעבר. הקב"ה הרי ברא את העולם "לשבת יצרה".
אגב, אשתי ואני היינו אצלך באולטרסאונד לפני שבוע-שבועיים ושמחנו מאוד מגישתך האנושית והמרגיעה.
בהצלחה
י.
החוג למחשבת ישראל, האוניברסיטה העברית
ראשית, יישר כוח על מאמרך החשוב ב"דעות". בעניין זה יש אמירה חשובה ביותר של הרב ישראל גוסטמן, ראש ישיבת "נצח ישראל", בסוף ספרו "קונטרס שיעורים" על מסת קידושין. מורי, בעל המוסר הגדול הרב שלמה ולבה, הגדיר את הרב גוסטמאן כאחד מחמש הגדולים שהיו נחשבים כך גם לפני השואה ואדמו"רים שונים שדיברתי איתם דיברו עליו בהערכה עצומה. הסופר חיים סבתו כותב עליו ב"עפעפי שחר" ש"נבהלו חכמי ישראל משכלו החריף (עמ' 45). הרב גוסטמאן כותב שם שכיוון שהחומרא שהחמירו בנות ישראל היא חומרא בעלמא, מנהג ולגא תקנת חכמים, אזי שי מקום להקל בה ביותר ואין בה משום לאו ד"לא תסור" וכל המתחייב מכך.
מדהים שאותם חוגים המוכנים להתיר ספק כרת של כניסה למקדש בטומאה מגינים בחירוף נפש על חומרא של בנות ישראל, עד כדי ביטול מצוות פריה ורבייה, והלוואי שהיו קשובים לבנות ישראל בהווה ולא רק בעבר. הקב"ה הרי ברא את העולם "לשבת יצרה".
אגב, אשתי ואני היינו אצלך באולטרסאונד לפני שבוע-שבועיים ושמחנו מאוד מגישתך האנושית והמרגיעה.
בהצלחה
י.
החוג למחשבת ישראל, האוניברסיטה העברית
חומרת ר' זירא- תקציר שיחה
בפתיח של דברי ברצוני להדגיש שההתייחסות לנושא חומרת ר' זירא באה ממקום של כבוד להלכה היהודית ולתלמידי חכמים שבכל דור. לא לזלזל בהלכה באנו ולא לקעקע את יסודותיה. אלא להפך. פסיקתם של תלמידי חכמים נדרשת ומתבקשת להיות ממוקדת וספציפית ומגלה בקיאות יתר.
לא חשבתי שאי פעם אבוא ואעלה ספיקות בנוגע להלכה מסוימת, ומה שדרבן אותי במקרה דנן היא התובנה, שחומרת ר' זירא לא לעולם עומדת. כלומר- הראיה ההלכתית שבה מתייחסים לכל אישה נידה כזבה היא זמנית, כי ברגע שיבנה בית המקדש, נשים זבות תהיינה חייבות בקרבן זבה מדאורייתא, ולא כל אישה נידה תקריב קרבן מספק מדי חודש בחדשו.
ובינתיים , עד שיבנה בית המקדש, נלוות לחומרת ר' זירא תופעות חמורות- שראויות להתייחסות ולהתגייסות עולם הנשים וההלכה.
באופן כללי ניתן לומר שהעובדה שהוספנו לעצמנו ימים בהן אנו מורחקות מבני זוגנו גורמת להפרת הסדר הנכון והבניה הנכונה של עולם הבית היהודי בכללותו.
מכיוון שזו גזירה שרוב הצבור אינו יכול לעמוד בה, רבים וטובים פותרים עצמם משמירה על טהרת המשפחה. רבים הם הבתים בהם אישה לא טובלת כלל במקווה, מכיוון שהיא עושה היקש בין ההקפדה על תוספת השבעה נקיים לטבילה. " אם את זה אני לא שומרת- גם את זה אני לא שומרת". על כך עלינו להצטער צער רב, כי זו לנו פעם ראשונה בהסטוריה של עם ישראל שרוב נשות עם ישראל אינן מקיימות את דיני הטהרה, מה שהיה ברור מאז ומעולם באלפיים שנות הגלות.
גם אותם זוגות שעומדים בחומרה מצטערים על כך צער, ונשים וגברים רבים מדווחים על עוגמת נפש מרובה וקשיים. תורתנו היא תורת חיים. התורה היא תורה של שמחה. נכון שהמצוות הן לפעמים סוג של התחייבות, נטל ועול- אבל לא בסדר גודל של מצב בו אישה עלולה להיכנס לדיכאון, משום שחסר לה המגע הפיזי והתמיכה של בן זוגה. ולא מדובר פה ביצרא דעריות. מדובר פה בצורך הבסיסי של מגע וקשר אנושי, שאולי בדורנו, דור צמא לאהבה, החסך מורגש ביתר שאת. ההרחקה הזו אינה דומה כלל לחומרות אחרות כמו איסור אכילת בשר וחלב או קטניות לאשכנזים בפסח. זו חומרה שאינה קשורה רק בחינוך לאיפוק. זו חומרה שהקב"ה לא התכוון לה כלל. נידה היא תופעת טבע נורמאלית, ואילו זבה היא חריגה מהטבע כמו זב. האבסורד הוא שבתורה כתוב "ואל אישה בנידת טומאתה לא תקרב לגלות ערוותה"- על זבה מוזכרים דיני טהרה בנוגע לבית המקדש-ולא בקשר לדיני אישות. המצוקה הגדולה ביותר נמצאת אצל אותן נשים שהביוץ שלהן מקדים טבילה, והן סובלות לכן מעקרות הלכתית. פתרון תרופתי לא תמיד עוזר, והוא מזיק לטווח קצר וארוך. בימינו, שנשים מתחתנות בגילאי 25-35 אין להן זמן להתחיל לעשות בדיקות וניסיונות. שנות הפריון שלהן מועטות, וכל שנה שעוברת במצוקה להרות וללדת- מבטלת מצוות פרו ורבו. על כך ירחיב ד"ר דניאל רוזנק.
מה שמפליא בכל הספור היא העובדה שבמצבים מסוימים מתירים לאישה לוותר על חומרת ר' זירא. וזאת במידה וזוג חוזרים בתשובה מעיזים לבוא ולהצביע על קושי בזוגיות. מסתבר שדוקא אז נוטים הרבנים להתיר את הטבילה מדאורייתא. למה , אם כן, לא מפרסמים התר גורף לכך לכל אותן נשים שרוצות להרות!? טיפולי פוריות ותרופות הם אופציה רק במקרים שכלו כל הקיצין- ולא לכתחילה. אזכיר רק את המחקרים בימינו המוצאים קשר בין נטילת הורמונים להופעת סרטן השד והשחלות- האם חומרת ר' זירא היא כזו שתביא נשים למצב של פקוח נפש?
לאחרונה פרסמו רבנים מהציונות הדתית קול קורא לעליה להר הבית. ישנם חילוקי דעות האם מותר או אסור לעלות להר הבית. אחת מהבעיות שמצאתי לה הד בכתובים היא החשש שגברים מנועים לעלות להר הבית מחשש שהם זבים ולא יהיו בקיאים בספירת שבעה נקיים וכיוב'. מצאתי כתוב שהגאון רבי צבי הירש קאלישר בדברי תשובתו להר"ד זיסקינד, כותב: " שרוב אנשים {גברים} אינם זבים". {חוברת "הר הבית וקדושתו\שמואל הכהן ויינגרטן, הוצאת מוסד הרב קוק תשכ"ט}
ואני שואלת- אם ידוע להם, לגברים, שהם ברובם לא זבים, והם סומכים על ההנחה הזו בעלייה להר הבית, למה אין הם סומכים עלינו הנשים, שרובנו אינן זבות?! הרי היום מרובים בינינו פוסקי הלכה בענייני מראות וכתמים. נשים יודעות מה היא וסת. הן גם יודעות כשקורה להן משהו חריג. החריג הוא לא תדיר, החריג הוא לא מצוי. למשל- נשים הנוטלות את הגלולה- הרי ברור שהדמום שלהן הוא נידה ולא זבה. וממילא, אנו מדריכות נשים ללכת לשאול במקרה של ספיקות. במקרה של ספיקות נשים בדרך כלל נוהגות להחמיר על עצמן ולא להפך. אם כן, מדוע לענין עליה להר הבית מניחים רבנינו שהם ברובם לא זבים ?ואילו אנו מוחזקות כספק זבות תמיד?
אני קוראת אם כן לעולם הרבנים לעיין בסוגיה באומץ. לא מתוך פחד לשינוי אלא מתוך ראיה מפוקחת של מציאות אמיתית.
בפתיח של דברי ברצוני להדגיש שההתייחסות לנושא חומרת ר' זירא באה ממקום של כבוד להלכה היהודית ולתלמידי חכמים שבכל דור. לא לזלזל בהלכה באנו ולא לקעקע את יסודותיה. אלא להפך. פסיקתם של תלמידי חכמים נדרשת ומתבקשת להיות ממוקדת וספציפית ומגלה בקיאות יתר.
לא חשבתי שאי פעם אבוא ואעלה ספיקות בנוגע להלכה מסוימת, ומה שדרבן אותי במקרה דנן היא התובנה, שחומרת ר' זירא לא לעולם עומדת. כלומר- הראיה ההלכתית שבה מתייחסים לכל אישה נידה כזבה היא זמנית, כי ברגע שיבנה בית המקדש, נשים זבות תהיינה חייבות בקרבן זבה מדאורייתא, ולא כל אישה נידה תקריב קרבן מספק מדי חודש בחדשו.
ובינתיים , עד שיבנה בית המקדש, נלוות לחומרת ר' זירא תופעות חמורות- שראויות להתייחסות ולהתגייסות עולם הנשים וההלכה.
באופן כללי ניתן לומר שהעובדה שהוספנו לעצמנו ימים בהן אנו מורחקות מבני זוגנו גורמת להפרת הסדר הנכון והבניה הנכונה של עולם הבית היהודי בכללותו.
מכיוון שזו גזירה שרוב הצבור אינו יכול לעמוד בה, רבים וטובים פותרים עצמם משמירה על טהרת המשפחה. רבים הם הבתים בהם אישה לא טובלת כלל במקווה, מכיוון שהיא עושה היקש בין ההקפדה על תוספת השבעה נקיים לטבילה. " אם את זה אני לא שומרת- גם את זה אני לא שומרת". על כך עלינו להצטער צער רב, כי זו לנו פעם ראשונה בהסטוריה של עם ישראל שרוב נשות עם ישראל אינן מקיימות את דיני הטהרה, מה שהיה ברור מאז ומעולם באלפיים שנות הגלות.
גם אותם זוגות שעומדים בחומרה מצטערים על כך צער, ונשים וגברים רבים מדווחים על עוגמת נפש מרובה וקשיים. תורתנו היא תורת חיים. התורה היא תורה של שמחה. נכון שהמצוות הן לפעמים סוג של התחייבות, נטל ועול- אבל לא בסדר גודל של מצב בו אישה עלולה להיכנס לדיכאון, משום שחסר לה המגע הפיזי והתמיכה של בן זוגה. ולא מדובר פה ביצרא דעריות. מדובר פה בצורך הבסיסי של מגע וקשר אנושי, שאולי בדורנו, דור צמא לאהבה, החסך מורגש ביתר שאת. ההרחקה הזו אינה דומה כלל לחומרות אחרות כמו איסור אכילת בשר וחלב או קטניות לאשכנזים בפסח. זו חומרה שאינה קשורה רק בחינוך לאיפוק. זו חומרה שהקב"ה לא התכוון לה כלל. נידה היא תופעת טבע נורמאלית, ואילו זבה היא חריגה מהטבע כמו זב. האבסורד הוא שבתורה כתוב "ואל אישה בנידת טומאתה לא תקרב לגלות ערוותה"- על זבה מוזכרים דיני טהרה בנוגע לבית המקדש-ולא בקשר לדיני אישות. המצוקה הגדולה ביותר נמצאת אצל אותן נשים שהביוץ שלהן מקדים טבילה, והן סובלות לכן מעקרות הלכתית. פתרון תרופתי לא תמיד עוזר, והוא מזיק לטווח קצר וארוך. בימינו, שנשים מתחתנות בגילאי 25-35 אין להן זמן להתחיל לעשות בדיקות וניסיונות. שנות הפריון שלהן מועטות, וכל שנה שעוברת במצוקה להרות וללדת- מבטלת מצוות פרו ורבו. על כך ירחיב ד"ר דניאל רוזנק.
מה שמפליא בכל הספור היא העובדה שבמצבים מסוימים מתירים לאישה לוותר על חומרת ר' זירא. וזאת במידה וזוג חוזרים בתשובה מעיזים לבוא ולהצביע על קושי בזוגיות. מסתבר שדוקא אז נוטים הרבנים להתיר את הטבילה מדאורייתא. למה , אם כן, לא מפרסמים התר גורף לכך לכל אותן נשים שרוצות להרות!? טיפולי פוריות ותרופות הם אופציה רק במקרים שכלו כל הקיצין- ולא לכתחילה. אזכיר רק את המחקרים בימינו המוצאים קשר בין נטילת הורמונים להופעת סרטן השד והשחלות- האם חומרת ר' זירא היא כזו שתביא נשים למצב של פקוח נפש?
לאחרונה פרסמו רבנים מהציונות הדתית קול קורא לעליה להר הבית. ישנם חילוקי דעות האם מותר או אסור לעלות להר הבית. אחת מהבעיות שמצאתי לה הד בכתובים היא החשש שגברים מנועים לעלות להר הבית מחשש שהם זבים ולא יהיו בקיאים בספירת שבעה נקיים וכיוב'. מצאתי כתוב שהגאון רבי צבי הירש קאלישר בדברי תשובתו להר"ד זיסקינד, כותב: " שרוב אנשים {גברים} אינם זבים". {חוברת "הר הבית וקדושתו\שמואל הכהן ויינגרטן, הוצאת מוסד הרב קוק תשכ"ט}
ואני שואלת- אם ידוע להם, לגברים, שהם ברובם לא זבים, והם סומכים על ההנחה הזו בעלייה להר הבית, למה אין הם סומכים עלינו הנשים, שרובנו אינן זבות?! הרי היום מרובים בינינו פוסקי הלכה בענייני מראות וכתמים. נשים יודעות מה היא וסת. הן גם יודעות כשקורה להן משהו חריג. החריג הוא לא תדיר, החריג הוא לא מצוי. למשל- נשים הנוטלות את הגלולה- הרי ברור שהדמום שלהן הוא נידה ולא זבה. וממילא, אנו מדריכות נשים ללכת לשאול במקרה של ספיקות. במקרה של ספיקות נשים בדרך כלל נוהגות להחמיר על עצמן ולא להפך. אם כן, מדוע לענין עליה להר הבית מניחים רבנינו שהם ברובם לא זבים ?ואילו אנו מוחזקות כספק זבות תמיד?
אני קוראת אם כן לעולם הרבנים לעיין בסוגיה באומץ. לא מתוך פחד לשינוי אלא מתוך ראיה מפוקחת של מציאות אמיתית.
ד"ר דניאל רוזנק
שלום רב:
לשמחתי, הזדמן לי לקרוא את מאמריך שהתפרסמו ברשת על בעיית טהרת המשפחה ומאמרים דומים בעניין זה בעיתון "מקור ראשון", ונדמתי לגלות את מידת העיוורון שאחזה בציבור שלם. לא נןתר לי אלא להעריך את יזמתך ואת קיום הציווי "לא תגורו מפני איש".
ובצד האישי - אני נשוי זה כ-15 שנים, ותקופות ארוכות סבלנו מאוד מן ההחמרות בעניין זה (פעמים שהיינו אסורים יותר מחודש ימים!). וכפי שציינת, חומרות אלה והקשיים הנגזרים מהם גורמים גם לנו לא פעם בעיות שלום-בית. יתרה מזו, בימים אלה אני שוקל בכובד ראש לפרק את מערכת הנישואין שלנו בשל הקשיים שאנו עוברים בתחום. אם כן, בפרסומיך בעתיד חשוב שתוסיף שלא רק בעיות שלום בית נגרמות מחומרות אלה, ולא זו בלבד שרבים חדלים לשמור על דיני הטהרה, אלא משפחות מגיעות אף לגירושין (אני מתיר לעצמי להניח שאנחנו לא הזוג היחיד העומד לפני פרידה על רקע טהרת המשפחה). אולי ידיעה כזאת תזעזע עוד את הציבור ותביא את הרבנים לחשיבה מחודשת בכובד ראש.
בתודה ובהערכה ובהצלחה רבה
י. גני-תקווה
שלום רב:
לשמחתי, הזדמן לי לקרוא את מאמריך שהתפרסמו ברשת על בעיית טהרת המשפחה ומאמרים דומים בעניין זה בעיתון "מקור ראשון", ונדמתי לגלות את מידת העיוורון שאחזה בציבור שלם. לא נןתר לי אלא להעריך את יזמתך ואת קיום הציווי "לא תגורו מפני איש".
ובצד האישי - אני נשוי זה כ-15 שנים, ותקופות ארוכות סבלנו מאוד מן ההחמרות בעניין זה (פעמים שהיינו אסורים יותר מחודש ימים!). וכפי שציינת, חומרות אלה והקשיים הנגזרים מהם גורמים גם לנו לא פעם בעיות שלום-בית. יתרה מזו, בימים אלה אני שוקל בכובד ראש לפרק את מערכת הנישואין שלנו בשל הקשיים שאנו עוברים בתחום. אם כן, בפרסומיך בעתיד חשוב שתוסיף שלא רק בעיות שלום בית נגרמות מחומרות אלה, ולא זו בלבד שרבים חדלים לשמור על דיני הטהרה, אלא משפחות מגיעות אף לגירושין (אני מתיר לעצמי להניח שאנחנו לא הזוג היחיד העומד לפני פרידה על רקע טהרת המשפחה). אולי ידיעה כזאת תזעזע עוד את הציבור ותביא את הרבנים לחשיבה מחודשת בכובד ראש.
בתודה ובהערכה ובהצלחה רבה
י. גני-תקווה